מינכן המלכותית — מהפלדהרנהאלה אל ההופבראוהאוסRoyal Munich — from the Feldherrnhalle to the Hofbräuhaus

התוואי נותב להולכי רגל בין התחנות שבמקור, לפי הסדר שלו — הוא אינו קו ישר בין סיכות. הקישו על מספר במפה כדי לקפוץ לתחנה.The trace is foot-routed between the source's stops, in its order — it is not a straight line between pins. Tap a number on the map to jump to that stop.

🗺️ פתחו את כל התחנות בגוגל מפות🗺️ Open every stop in Google Maps

1. 1

   הפלדהרנהאלה וכנסיית התיאטיניםThe Feldherrnhalle and the Theatine Church

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 133 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה133 m · about 2 min to the next stop

   

   📷 Thomas Wolf, www.foto-tw.de · CC BY-SA 3.0 de · Wikimedia Commons

   🧭 זו נקודת הפתיחה, ואין לפניה תחנה קודמת. תחנת הרכבת התחתית אודאונספלאץ נפתחת אל הכיכר עצמה, כמה עשרות מטרים מכאן. האולם הפתוח סוגר את קצה הכיכר, וכנסיית התיאטינים בחזיתה הצהובה עומדת בסמוך לו. עמדו מול חזית האולם — ובזמן השיפוץ, מול גדר האתר, שבה נפתחו חורי הצצה.This is the starting point, so there is no stop before it. The Odeonsplatz U-Bahn station opens straight onto the square, a few dozen metres from here. The open hall closes the end of the square, with the Theatine Church and its yellow front standing right beside it. Stand facing the front of the hall — and while the restoration lasts, facing the site fence, which has viewing holes cut into it.

   שמו של המבנה, פלדהרנהאלה, פירושו אולם המצביאים. המלך לודוויג הראשון הזמין את פרידריך פון גרטנר לבנות כאן אולם פתוח בין 1841 ל-1844, לפי הדגם האיטלקי של לוג'ה דיי לנצי בפירנצה, כדי לכבד את הצבא הבווארי ואת מצביאיו המנצחים. בתשעה בנובמבר 1923 צעדו לעבר המבנה משתתפי ניסיון ההפיכה, ובהם היטלר, ומשטרת המדינה הבווארית עצרה אותם בכוח; היו הרוגים בשני הצדדים. אחרי 1933 הפכו הנאצים את המקום לאנדרטה להרוגי ההפיכה שלהם, והציבו לידה משמר של האס אס כדי שכל עובר ושב יצדיע לה.The building's name, Feldherrnhalle, means the Field Marshals' Hall. King Ludwig I had Friedrich von Gärtner build this open hall between 1841 and 1844, on the Italian model of the Loggia dei Lanzi in Florence, to honour the Bavarian army and its victorious commanders. On 9 November 1923 the men attempting a coup, Hitler among them, marched towards it and the Bavarian state police stopped them by force; there were dead on both sides. After 1933 the Nazis turned the place into a memorial to their own dead putschists and posted an SS guard beside it so that every passer-by had to give the salute.

   שלוש קשתות פתוחות אל הכיכר, ולפניהן שני אריות אבן על גרם המדרגות. בתוכן עומדים אנדרטת הצבא הבווארי ופסליהם של שני המצביאים שעל שמם קרוי המבנה: הרוזן טילי, שהוביל במלחמת שלושים השנים את צבאות הליגה הקתולית ואת צבא הקיסר, והנסיך קרל פיליפ פון ורדה, הפילדמרשל הבווארי שהעביר ב-1813 את בוואריה אל צד בעלות הברית נגד נפוליאון. ממש ליד, בקצה הכיכר, נמצאת כנסיית התיאטינים בחזיתה הצהובה. מול הפלדהרנהאלה מוצבת לוחית זיכרון לשוטרים הבווארים שנהרגו ב-1923.Three arches open onto the square, with two stone lions in front of them on the steps. Inside stand the Bavarian army memorial and the statues of the two commanders the building is named for: Count Tilly, who in the Thirty Years' War led the armies of the Catholic League and of the Emperor, and Prince Carl Philipp von Wrede, the Bavarian field marshal who in 1813 brought Bavaria over to the allied side against Napoleon. Right beside it, at the end of the square, is the Theatine Church with its yellow front. Opposite the Feldherrnhalle a plaque remembers the Bavarian police officers killed in 1923.

   ✨ ב-1933 הוצבה בצדו המזרחי של האולם, לכיוון רחוב רזידנץ, אנדרטה שנשאה את שמות ההרוגים של ניסיון ההפיכה ואת הכתובת "ובכל זאת ניצחתם". ב-3 במאי 1945, ימים אחדים אחרי כניסת האמריקאים למינכן, פירק אותה הצבא האמריקאי השביעי והתיך אותה. לא נשאר ממנה דבר.In 1933 a memorial went up on the hall's east side, facing Residenzstraße, carrying the names of the men killed in the coup attempt and the inscription "And you triumphed after all". On 3 May 1945, days after the Americans entered Munich, the US Seventh Army had it taken down and melted down. Nothing of it is left.

   ⚠️ הפלדהרנהאלה נמצאת בשיפוץ מאז אביב 2025, פרויקט בהיקף של כ-12.2 מיליון אירו שצפוי להימשך כשלוש שנים. הצדדים והגג מכוסים בפיגומים ובבד, וגדר האתר כוללת חורי הצצה שמאפשרים לראות פרטים מן המבנה. כנסיית התיאטינים שלידה פתוחה כרגיל, ללא תשלום, כל יום מ-6:30 עד 19:30.The Feldherrnhalle has been under restoration since spring 2025, a project of about €12.2 million expected to run some three years. The sides and roof are scaffolded and sheeted, and the site fence has viewing holes that let you see details of the building. The Theatine Church beside it is open as usual, free, every day from 06:30 to 19:30.

2. 2

   ויסקרדיגאסה — סמטת המשתמטיםThe Viscardigasse, the shirkers' alley

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps

   ↓ 394 מ׳ · כ־5 דק׳ הליכה לתחנה הבאה394 m · about 5 min to the next stop

   

   📷 Avi1111 dr. avishai teicher · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 הסתובבו מהאולם וחזרו כמה עשרות מטרים דרומה ברחוב רזידנץ; הסמטה נפתחת בצד ימין, בין הבניינים, וחוצה אל רחוב תיאטינר — כ-130 מטר, כשתי דקות. עמדו בפתחה והביטו מטה אל אבני הריצוף: הפס המתפתל שחוצה אותן הוא מה שבאתם לראות.Turn away from the hall and go back a few dozen metres south down Residenzstraße; the alley opens on the right, between the buildings, and cuts through to Theatinerstraße — about 130 metres, some two minutes. Stand at its mouth and look down at the cobbles: the winding line crossing them is what you came for.

   רשמית קרויה הסמטה על שם ג'ובאני אנטוניו ויסקרדי, אדריכל בארוק שווייצרי, ועד 1931 נקראה על שם הרוזן פרייזינג. את שמה השני נתנו לה התושבים. אחרי 1933, כשהפלדהרנהאלה הפכה לאתר טקסים נאצי, עמד מול האנדרטה שם משמר כבוד של האס אס יומם ולילה, וכל עובר ושב נדרש להצדיע במועל יד. מי שלא רצה יכול היה פשוט לא לעבור שם: עקיפה קטנה דרך הסמטה הזאת ורחוב תיאטינר חמקה מהנקודה. על שם אותם אנשים שהשתמטו כך מההצדעה קראו לה המינכנאים דרוקברגרגאסל — סמטת המשתמטים.The alley is officially named after Giovanni Antonio Viscardi, a Swiss Baroque architect, and until 1931 it was named for Count Preysing. Its second name was given to it by the people of the city. After 1933, once the Feldherrnhalle had become a Nazi ceremonial site, an SS honour guard stood at the memorial day and night and every passer-by was expected to give the Hitler salute. Anyone who did not want to could simply not pass: a small detour through this alley and Theatinerstraße slipped around the spot. For the people who dodged the salute that way, Munich called it the Drückebergergassl — the shirkers' alley.

   הסמטה ארוכה קצת יותר מחמישים מטר ומרוצפת אבני ראשים לכל אורכה. אין בה מדרכה ואין אבני שפה — משטח אחד רציף בין שתי שורות בניינים, סגור לתנועה ופתוח להולכי רגל בלבד. בתוך הריצוף האפור עובר פס מתפתל בצורת S, ברוחב של כשלושים סנטימטרים, עשוי קוביות ברונזה שהושתלו במקום אבנים. משני קצותיה נראים הרחובות שהיא מחברת: רחוב רזידנץ במזרח ורחוב תיאטינר במערב, ושניהם נשפכים לאודאונספלאץ משני צדיו של האולם שממנו הרגע באתם.The alley is a little over fifty metres long and cobbled end to end. It has no pavement and no kerbs — one continuous surface between two rows of buildings, closed to traffic and open to pedestrians only. An S-shaped line about thirty centimetres wide runs through the grey cobbles, made of bronze cubes set in place of paving stones. From either end you can see the streets it joins: Residenzstraße to the east and Theatinerstraße to the west, both running into Odeonsplatz on the two sides of the hall you have just come from.

   ✨ הפס הזה הוא יצירה משנת 1995 של הפסל ויוצק הברונזה ברונו וונק, ושמה "טיעונים". וונק לא הציב אנדרטה ולא תלה שלט: הוא הוציא אבני ריצוף קיימות והשתיל במקומן קוביות ברונזה גולמיות, לאורך אותה עקיפה ממש. הברונזה הייתה עמומה כשהונחה, והרגליים של העוברים ושבים הן שהבריקו אותה עם השנים — כלומר האנדרטה הזאת נעשית מחדש בכל פעם שמישהו הולך בה.That line is a 1995 work by the sculptor and bronze caster Bruno Wank, and it is called "Argumente" — arguments. Wank built no monument and hung no plaque: he lifted existing paving stones and set untreated bronze cubes in their place, along the line of the detour itself. The bronze was dull when it was laid, and it is the feet of passers-by that have polished it bright over the years — so this memorial is remade every time somebody walks it.

   ⚠️ הסמטה קטנה וקל לחלוף על פניה: היא נראית כמו מעבר בין חנויות, והאנדרטה שבה מוטמעת ברצפה ולא תלויה על קיר. אין בה שילוט שמסביר את הסיפור. לכן שווה לעצור בפתח ולהסתכל מטה לפני שנכנסים.The alley is small and easy to walk straight past: it looks like a cut-through between shops, and its memorial is set into the ground rather than hung on a wall. Nothing in it signposts the story. It is worth stopping at the mouth and looking down before you walk in.

3. 3

   גן החצר, ההופגארטןThe Hofgarten

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 338 מ׳ · כ־4 דק׳ הליכה לתחנה הבאה338 m · about 4 min to the next stop

   

   📷 Flocci Nivis · CC BY 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 לכו צפונה לאורך כיכר אודאונספלאץ, כ-350 מטר, כ-4 דקות. הכניסה לגן נמצאת בפינה הדרומית-מערבית שלו, ומשם ממשיכים לאורך שוליו הדרומיים עד לביתן שבמרכז. עמדו מתחת לקשתות שלו, בנקודה שבה נפגשים שמונת השבילים — משם הגן נפרס לכל הכיוונים.Walk north along Odeonsplatz, about 350 metres, some 4 minutes. The way into the garden is at its south-west corner, and from there you keep along its southern edge to the pavilion in the middle. Stand under its arches, at the point where the eight paths meet — from there the garden opens out in every direction.

   הקמת הגן החלה ב-1613 עבור הדוכס מקסימיליאן הראשון — אותו שליט שהקים כעבור עשרים וחמש שנה את עמוד מריה במריאנפלאץ, כשכבר נשא את תואר הנסיך הבוחר — במקביל לבניית התוספות לרזידנץ. הגן המקורי היה גן רנסאנס מאובזר היטב, ובו מקדשים עגולים, שדרות עצי תות, מזרקות, סבכות טיפוס, גדרות שיח מעוצבות ועצי פרי. הביתן שבמרכזו תוכנן ב-1615 בידי היינריך שן הזקן.Work on the garden began in 1613 for Duke Maximilian I — the same ruler who twenty-five years later put up the Marian column on Marienplatz, by then carrying the title of prince-elector — alongside the new wings going up at the Residenz. The original was a richly fitted Renaissance garden with round temples, avenues of mulberry trees, fountains, trellises, clipped hedges and fruit trees. The pavilion at its centre was designed in 1615 by Heinrich Schön the Elder.

   הביתן במרכז נושא שמונה קשתות, וכל קשת פונה אל אחד משמונה השבילים שמתכנסים אליו — כך שממנו נפרס הגן לכל הכיוונים. השבילים מכוסים בחצץ, המדשאות מחולקות בסדר גיאומטרי, ובקצה המזרחי סוגר את התמונה בניין הקנצלרייה של מדינת בוואריה. משמאל נמשכות הארקדות המקורות לאורך הגן.The pavilion in the middle carries eight arches, each facing one of the eight paths that meet there, so the garden opens out from it in every direction. The walks are gravel, the lawns are laid out geometrically, and at the east end the Bavarian State Chancellery closes the view. Along one side the covered arcades run the length of the garden.

   ✨ על גג הביתן ניצבת דמות הברונזה טלוס בווריקה, שמייצגת את אוצרות בוואריה: תבואה, ציד, יין ומלח. הוברט גרהרד יצק אותה עוד לפני 1590, והיא הוצבה כאן רק ב-1616. מה שרואים היום הוא העתק — המקור נשמר בתוך הרזידנץ.On the roof of the pavilion stands the bronze Tellus Bavarica, which stands for Bavaria's riches: grain, game, wine and salt. Hubert Gerhard cast it before 1590 and it was only placed here in 1616. What you see today is a copy — the original is kept inside the Residenz.

   ⚠️ הגן פתוח כל השנה ללא תשלום, אבל המזרקות פועלות רק מאפריל עד אוקטובר ורק בין 10:00 ל-14:00.The garden is open all year and free, but the fountains only run from April to October and only between 10:00 and 14:00.

4. 4

   חזית הרזידנץ — הפטרונה בוואריה והאריותThe Residenz front — the Patrona Bavariae and the lions

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps

   ↓ 161 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה161 m · about 2 min to the next stop

   

   📷 Ricardalovesmonuments · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 צאו מהגן בפינה הדרומית-מערבית ורדו דרומה ברחוב רזידנץ; החזית הארוכה של הארמון מלווה אתכם בצד שמאל — כ-340 מטר, כחמש דקות. עצרו מול הכניסות לחצרות: מעל אחת מהן, בגומחה שבקיר, עומדת דמות ברונזה של מריה, ולפני הכניסות ניצבים ארבעה אריות ברונזה, שניים לפני כל שער.Leave the garden at its south-west corner and go south down Residenzstraße; the palace's long front runs beside you on the left — about 340 metres, some five minutes. Stop opposite the courtyard entrances: above one of them, in a niche in the wall, stands a bronze figure of Mary, and in front of the doorways stand four bronze lions, two to each gate.

   בשנים 1612 ו-1613 נהרסו בתי המגורים הפרטיים שעמדו ברחוב שוובינגר גאסה, הוא רחוב רזידנץ של היום, וביניהן 1612 ל-1617 נבנו כאן האגפים החדשים סביב חצר הקיסר — חצר שכל קירותיה נצבעו בטכניקת פרסקו אחידה. הרזידנץ כולה גדלה במשך מאות שנים ממצודה קטנה למתחם בן ארבעה אגפים, בידי אדריכלים כיוזף אפנר, פרנסואה קובילייה האב ולאו פון קלנצה, בסגנונות רנסאנס, בארוק, רוקוקו וקלאסיציזם. בשטח של יותר מארבעים אלף מטרים רבועים זהו ארמון העיר הגדול ביותר בגרמניה. במלחמת העולם השנייה הוא נהרס, ושוקם אחריה בניהולו של אוטו מייטינגר.In 1612 and 1613 the private houses standing on the Schwabinger Gasse — today's Residenzstraße — were pulled down, and between 1612 and 1617 the new wings went up here around the Kaiserhof, a courtyard whose walls were painted throughout in a single fresco scheme. The Residenz as a whole grew over centuries from a small fortified castle into a four-winged complex, under architects including Joseph Effner, François de Cuvilliés the Elder and Leo von Klenze, in Renaissance, Baroque, rococo and neoclassical styles. At more than forty thousand square metres it is the largest city palace in Germany. It was destroyed in the Second World War and rebuilt afterwards under Otto Meitinger.

   חזית אבן ארוכה מאוד שנמתחת לכל אורך הרחוב, ובה שני שערים שמובילים אל החצרות הפנימיות. בגומחה שמעל אחד מהם עומדת דמות ברונזה של מריה עם הילד, עטורה זר כוכבים ואוחזת שרביט; מתחתיה חקוקה המילה פטרונה. לפני כל אחד משני השערים ניצבים שני אריות ברונזה גדולים, ארבעה בסך הכול, וכל אריה אוחז מגן.A very long stone front running the length of the street, with two gateways leading into the inner courtyards. In a niche above one of them stands a bronze Mary with the child, crowned with a ring of stars and holding a sceptre; the word PATRONA is cut into the stone below her. In front of each gateway stand two big bronze lions, four in all, and every lion holds a shield.

   ✨ ארבעת האריות מייצגים את ארבע מידותיו של השליט: תבונה, גבורה, צדק ומתינות. על המגן שכל אריה אוחז מצוירת המידה שלו בסמלים, והמגן נגמר בקצהו התחתון בראש אריה קטן. לפי המנהג, נגיעה בחוטם של אותם ראשים קטנים מביאה מזל — וזו הסיבה שהברונזה שם בהירה ומצוחצחת בעוד כל השאר כהה. אם ראיתם את חזיר הברונזה שבציר הולכי הרגל, זה בדיוק אותו סיפור בקצה השני של העיר.The four lions stand for the four virtues of a ruler: prudence, strength, justice and moderation. The shield each lion holds carries its virtue in symbols, and the shield ends at its lower tip in a small lion's head. By custom, touching the snout of those small heads brings luck — which is why the bronze there is bright and polished while all the rest is dark. If you saw the bronze boar on the pedestrian axis, this is the same story at the other end of the city.

   ⚠️ כל מה שהתחנה הזאת מציעה נמצא בחוץ, ברחוב, בחינם ובכל שעה. הכניסה למוזיאוני הרזידנץ נמצאת בהמשך, בכיכר מקס יוזף — התחנה הבאה — ורק שם משלמים.Everything this stop offers is outside, on the street, free and at any hour. The way into the Residenz museums is further along, on Max-Joseph-Platz — the next stop — and that is the only part you pay for.

5. 5

   הרזידנץ וכיכר מקס יוזףThe Residenz and Max-Joseph-Platz

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות וכרטיסים🌐 Official site — hours & tickets

   ↓ 347 מ׳ · כ־5 דק׳ הליכה לתחנה הבאה347 m · about 5 min to the next stop

   

   📷 Guido Radig · CC BY 3.0 · Wikimedia Commons

   🧭 צאו מהגן באותה פינה שנכנסתם בה, ורדו דרומה ברחוב רזידנץ; חזית הארמון הארוכה מלווה אתכם בצד שמאל לכל אורך הרחוב. אחרי כ-500 מטר, כ-7 דקות, פונים שמאלה אל כיכר מקס יוזף. הכניסה למוזיאון נמצאת בכיכר עצמה, במספר 3, והאנדרטה למלך עומדת במרכזה.Leave the garden by the same corner you came in and walk south down Residenzstraße — the palace's long facade runs beside you on the left the whole way. After about 500 metres, some 7 minutes, turn left into Max-Joseph-Platz. The museum entrance is on the square itself, at number 3, and the king's monument stands in the middle of it.

   מ-1508 ועד 1918 שימש המקום מושב השלטון ובית המגורים של הדוכסים, הנסיכים הבוחרים והמלכים של בוואריה. הכול התחיל ממצודה משנת 1385, שהתרחבה שוב ושוב במשך מאות שנים. כיום זהו אחד ממתחמי המוזיאונים הגדולים בבוואריה, ובו מוזיאון הרזידנץ, חדר האוצר והתיאטרון על שם קובילייה.From 1508 until 1918 this was the seat of government and the residence of Bavaria's dukes, electors and kings. It all grew out of a castle of 1385, extended again and again over the centuries. Today it is one of the largest museum complexes in Bavaria, holding the Residence Museum, the Treasury and the Cuvilliés Theatre.

   במרכז הכיכר ניצבת האנדרטה למלך מקסימיליאן הראשון יוזף, שהוקדשה כאן ב-1835, ואליה מכוון מערך השבילים החדש של הכיכר. העיצוב מחדש הסתיים בדצמבר 2025: הריצוף הישן, מחצץ נהר האיזר, הוחלף באספלט מחוספס, נוספו שמונה משטחי דשא, והמדרכות הורחבו. מצד אחד עומד התיאטרון הלאומי, בית האופרה של מינכן, ולפניו אכסדרת העמודים שנוספה לו כשנבנה מחדש אחרי השרפה. מהצד השני נמתחת חזית הרזידנץ, והכניסה למוזיאון נמצאת כאן בכיכר, במספר 3.At the centre of the square stands the monument to King Maximilian I Joseph, dedicated here in 1835, and the square's new path system is laid out towards it. The redesign was finished in December 2025: the old Isar-gravel surface was replaced with a grit-textured asphalt, eight grassed areas were added, and the pavements were widened. On one side is the National Theatre, Munich's opera house, fronted by the columned portico it gained when the building was put up again after the fire. On the other the Residenz facade runs the length of the square, and the museum entrance is here on the square at number 3.

   ✨ מהתיאטרון על שם קובילייה, יצירת הרוקוקו שתכנן פרנסואה קובילייה האב ונבנתה בשנים 1751 עד 1755, לא שרד דבר מלבד מה שפורק בזמן: גילופי העץ הצבועים וריהוט היציעים הועברו למקום מבטחים ב-1943, והבניין שהכיל אותם נהרס בהפצצה ב-18 במרץ 1944. אחרי המלחמה שוקמו החלקים והורכבו מחדש בתוך מבנה אחר ברזידנץ — כך שהאולם שנכנסים אליו היום הוא המקורי, רק לא במקומו המקורי.Of the Cuvilliés Theatre — the rococo work François Cuvilliés the Elder designed, built between 1751 and 1755 — nothing survived but what was taken apart in time: the painted wood carvings and the tier fittings were moved to safety in 1943, and the building holding them was destroyed by bombing on 18 March 1944. After the war those pieces were restored and put back together inside a different building in the Residenz, so the auditorium you walk into today is the original one, just not in its original place.

   ⚠️ מ-28 במרץ עד 19 באוקטובר המתחם פתוח כל יום מ-9:00 עד 18:00, והכניסה האחרונה ב-17:00. מ-20 באוקטובר עד 27 במרץ הוא פתוח מ-10:00 עד 17:00, והכניסה האחרונה ב-16:00. הוא סגור לגמרי בראשון בינואר, ביום שלישי של הקרנבל ובעשרים וארבעה, עשרים וחמישה ושלושים ואחד בדצמבר. כרטיס למוזיאון הרזידנץ עולה 10 אירו, וכרטיס משולב לשלושת אתרי המתחם עולה 20 אירו; ילדים ובני נוער עד גיל שמונה עשרה נכנסים ללא תשלום. שימו לב שהתיאטרון על שם קובילייה נמכר בכרטיס נפרד, ושעות הפתיחה שלו שונות משל שאר המתחם — בחלק גדול מהשנה הוא פתוח בימי חול רק אחר הצהריים.From 28 March to 19 October the complex is open daily 09:00 to 18:00, last entry 17:00. From 20 October to 27 March it opens 10:00 to 17:00, last entry 16:00. It is closed completely on 1 January, on Shrove Tuesday, and on 24, 25 and 31 December. A ticket for the Residence Museum costs €10, and a combined ticket for all three sites in the complex costs €20; children and young people under eighteen enter free. Note that the Cuvilliés Theatre is sold on its own ticket and keeps different hours from the rest of the complex — for much of the year it opens on weekdays only in the afternoon.

6. 6

   החצר הישנה (אלטר הוף)The Old Court (Alter Hof)

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 174 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה174 m · about 2 min to the next stop

   

   📷 Fentriss · CC0 · Wikimedia Commons

   🧭 צאו מהכיכר דרומה אל רחוב מקסימיליאן, פנו ממנו ימינה לרחוב הופגראבן, ומיד אחריו יורדת הדרך דרומה אל חצר האלטר הוף — כ-350 מטר, כ-5 דקות. נכנסים דרך השער שבצד הצפוני; עמדו במרכז החצר המרוצפת מול מגדל השער שבאגף הדרומי, והצריח שבולט מהקיר לצידו הוא האפנטורם.Leave the square south onto Maximilianstraße, turn right into Hofgraben, and just past it the way drops south into the Alter Hof courtyard — about 350 metres, some 5 minutes. Go in through the gateway on the north side and stand in the middle of the cobbled courtyard, facing the gate tower in the south wing; the oriel beside it is the Affenturm.

   מצודה עירונית של הדוכסים עמדה כאן כבר בשלהי המאה השתים עשרה, ומ-1255 בערך — אחרי חלוקת הנסיכות הראשונה — היא הפכה למושב דוכסי בוואריה העילית. לודוויג הבווארי, שנבחר ב-1314 למלך ובשנת 1328 הוכתר לקיסר, קבע אותה כמעונו הקיסרי: הוא היה הקיסר הראשון שבחר לעצמו מושב אחד קבוע במקום לנוע בין טירות. סמלי השלטון של הקיסרות נשמרו כאן, בכנסיית לורנץ שבצד הצפוני, עד 1350. המקום עצמו מוזכר במסמך לראשונה רק ב-1319. במחצית הראשונה של המאה השש עשרה העביר הדוכס וילהלם הרביעי את מושב השלטון סופית לנויאווסטה, המצודה שממנה צמחה הרזידנץ שראיתם בתחנה הקודמת.A ducal city castle stood here in the late twelfth century, and from about 1255 — after the first division of the duchy — it became the seat of the dukes of Upper Bavaria. Ludwig the Bavarian, elected king in 1314 and crowned emperor in 1328, made it his imperial residence: he was the first emperor to settle on one fixed seat rather than move between castles. The imperial regalia were kept here, in the Lorenz chapel on the north side, until 1350. The Alter Hof itself is first mentioned in a document only in 1319. In the first half of the sixteenth century Duke Wilhelm IV moved the princely seat for good to the Neuveste, the fortress the Residenz you just left grew out of.

   החצר היא מרובע מרוצף אבן, סגור מארבעת עבריו בחמישה אגפים, וקירותיהם הבהירים מכוסים בדגם מעוינים אפורים שצויר בהוראת הדוכס זיגמונד בשלהי המאה החמש עשרה. באגף הדרומי עומד מגדל השער, עם גג רעפים אדום ושתי צריחיות, ולידו בולט מקומתו השנייה צריח עץ מצולע — האפנטורם. במרכז החצר עומדת מזרקה משנת 1785. בחלקו המזרחי של אותו אגף, ליד מגדל השער, נמצאת נקודת המידע של המוזיאונים והארמונות בבוואריה, ודרכה יורדים אל מרתף גותי מקומר.The courtyard is a stone-paved quadrangle, closed on all four sides by five wings whose pale walls carry a grey diamond pattern painted at Duke Sigismund's order late in the fifteenth century. In the south wing stands the gate tower, red-tiled with two turrets, and from its second floor a polygonal wooden oriel juts out — the Affenturm. A fountain of 1785 stands in the middle of the courtyard. In the eastern part of that same wing, beside the gate tower, is the information point for Bavaria's museums and palaces, and through it you go down into a vaulted Gothic cellar.

   ✨ פירוש הכינוי אפנטורם הוא מגדל הקוף, והוא בא מאגדה שלפיה קוף מגן החיות של הדוכס חטף מעריסתו את לודוויג הבווארי כשהיה תינוק, טיפס איתו אל הגג, והחזיר אותו רק אחרי שהפצירו בו זמן רב. הסיפור יפה, אבל התאריכים אינם מסתדרים: הצריח עצמו נבנה ככל הנראה רק באמצע המאה החמש עשרה, כמאה שנים אחרי מותו של לודוויג. עליו קבועים שני טורים של חמישה שלטי אצולה מבית ויטלסבאך, ככל הנראה בהזמנת הדוכס זיגמונד — שאהב שלטי אצולה וגר כאן מ-1466.Affenturm means monkey tower: the legend has a monkey from the duke's menagerie carrying the infant Ludwig the Bavarian onto the roof. In the story he was lifted straight out of his cradle and handed back only after a great deal of coaxing. The story is good and the dates are not: the oriel itself was probably built only in the middle of the fifteenth century, about a hundred years after Ludwig died. Two rows of five Wittelsbach coats of arms are set on it, most likely commissioned by Duke Sigismund — who had a taste for heraldry and lived here from 1466.

   ⚠️ התערוכה על מצודת הקיסר של מינכן יושבת במרתף הגותי, ונכנסים אליה דרך נקודת המידע. התערוכה פתוחה בימי שני עד שבת מ-10:00 עד 18:00, סגורה בימי ראשון ובחגים, והכניסה אליה ללא תשלום. אם הגעתם ביום ראשון או אחרי 18:00, מה שסגור הוא המרתף בלבד: החצר, מגדל השער והאפנטורם — כלומר רוב מה שהתחנה הזאת באה בשבילו — נמצאים בחוץ.The exhibition on Munich's imperial castle sits in the Gothic cellar and is entered through the information point. That exhibition opens Monday to Saturday from 10:00 to 18:00, closes on Sundays and public holidays, and costs nothing to enter. If you arrive on a Sunday or after 18:00, what is shut is the cellar alone: the courtyard, the gate tower and the Affenturm — which is most of what this stop is here for — are outside.

7. 7

   ההופבראוהאוס שבכיכר פלאצלHofbräuhaus am Platzl

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   

   📷 trolvag · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

   🧭 צאו מהחצר לכיוון מזרח, אל רחוב שפרקאסן ומיד אחריו רחוב מינץ, ומשם הדרך פונה מזרחה ויוצאת אל כיכר הפלאצל — כ-175 מטר, כשלוש דקות. הבניין הלבן עם הגמלונים המדורגים סוגר את הכיכר, והכניסה אליו נמצאת מתחת לארקדת הקשתות שבגובה הרחוב. זו התחנה האחרונה, והמסלול מסתיים כאן.Leave the courtyard eastwards, into Sparkassenstraße and immediately Münzstraße, and from there the way turns east and comes out on the Platzl — about 175 metres, some three minutes. The white building with the stepped gables closes the square, and its door is under the arcade of stone arches at street level. This is the last stop; the walk ends here.

   הדוכס וילהלם החמישי ייסד את המבשלה בעשרים ושבעה בספטמבר 1589, ובתחילה היא סיפקה בירה לחצר בלבד. המלך לודוויג הראשון הוא שפתח אותה לציבור ב-1828. הבישול במקום נפסק בעשרים ושניים במאי 1896, המבנה נבנה מחדש בשנים 1896 ו-1897, והפונדק המחודש נפתח בתשעה בפברואר 1897. ב-1988 עברה המבשלה לשכונת רים, אבל הפונדק נשאר כאן.Duke Wilhelm V founded the brewery on 27 September 1589, and at first it supplied beer to the court alone. It was King Ludwig I who opened it to the public in 1828. Brewing on this site stopped on 22 May 1896, the building was rebuilt over 1896 and 1897, and the new tavern opened on 9 February 1897. In 1988 the brewery moved out to the Riem district, but the tavern stayed here.

   בניין לבן עם גמלונים מדורגים סוגר את הפלאצל, ומתחתיו ארקדה של קשתות אבן בגובה הרחוב. בקומת הכניסה נמצאת השוומה, האולם הגדול שבו היושבים בוחרים לעצמם מקום פנוי בלי שיוקצה להם שולחן; בסך הכול יש כאן מקום לכשלושת אלפים וחמש מאות אורחים. תזמורת בית מנגנת באולם, ומכל צד נשמע רעש של כדים וכיסאות.A white building with stepped gables closes the Platzl, an arcade of stone arches at street level beneath it. On the entrance floor is the Schwemme, the big hall where you take whatever seat you find rather than being given a table; in all there is room here for around three and a half thousand guests. A house band plays in the hall, and the noise of tankards and chairs comes from every side.

   ✨ הבירה של ההופבראוהאוס, שסימנה הוא שתי האותיות אייץ' ובי, הצליחה עד כדי כך שמבשלות מתחרות התחילו לשים את אותן שתי אותיות על התוצרת שלהן. התשובה של ההופבראוהאוס הגיעה ב-1879, והיא הייתה משפטית: רישום הסימן הזה כסימן מסחרי.HB beer did well enough that rival breweries began putting the same two letters on their own product. The Hofbräuhaus answered in 1879, and the answer was legal: it made HB a registered trademark.

   ⚠️ פתוח כל יום מ-11:00 עד חצות, והמטבח נסגר ב-22:00. הזמנת מקום נדרשת רק לקבוצות של ארבעה אנשים ומעלה; בשוומה אין הזמנת שולחנות בכלל, ויושבים היכן שמתפנה מקום.Open every day from 11:00 to midnight, with the kitchen closing at 22:00. A reservation is only needed for groups of four or more; in the Schwemme there are no table bookings at all, and you sit wherever a place comes free.