ציר הולכי הרגל של מינכן — מקרלספלאץ אל הוויקטואליינמרקטMunich's pedestrian axis — from Karlsplatz to the Viktualienmarkt

התוואי נותב להולכי רגל בין התחנות שבמקור, לפי הסדר שלו — הוא אינו קו ישר בין סיכות. הקישו על מספר במפה כדי לקפוץ לתחנה.The trace is foot-routed between the source's stops, in its order — it is not a straight line between pins. Tap a number on the map to jump to that stop.

🗺️ גוגל מפות — חלק 1 מתוך 2🗺️ Google Maps — part 1 of 2🗺️ גוגל מפות — חלק 2 מתוך 2🗺️ Google Maps — part 2 of 2

גוגל מפות מוגבלת לאחת עשרה נקודות בקישור אחד, ולכן המסלול מחולק — כל חלק מתחיל בתחנה שבה נגמר הקודם.Google Maps allows eleven points per link, so the walk is split — each part starts at the stop the previous one ended on.

1. 1

   כיכר קרלספלאץ (שטאכוס)Karlsplatz (Stachus)

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 134 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה134 m · about 2 min to the next stop

   

   📷 Diego Delso · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

   🧭 זו נקודת הפתיחה, ואין לפניה תחנה קודמת. היציאה מתחנת קרלספלאץ, של הרכבת ושל הרכבת התחתית, נפתחת אל הכיכר עצמה, כמה עשרות מטרים מהמזרקה. עמדו ליד המזרקה העגולה עם הפנים אל שער הקרלסטור שממזרח לה — לשם ממשיך המסלול.This is the starting point, so there is no stop before it. The exit from the Karlsplatz S-Bahn and U-Bahn station opens straight onto the square, a few dozen metres from the fountain. Stand by the round fountain facing the Karlstor gate to the east — that is the way the walk goes on.

   הכיכר נושאת רשמית את שמו של קרל תיאודור, הנסיך הבוחר — אחד מנסיכי האימפריה הרומית הקדושה שרק להם הייתה הזכות לבחור את הקיסר — שבשנת 1791 הורה לפרק כאן את הביצורים ואת חומת העיר. אבל תושבי מינכן קוראים לה כבר דורות שטאכוס, על שם פונדק שהחזיק במקום איש בשם אאוסטכיוס פדרל. עד 1972 עברו כאן מכוניות וחשמליות ישר דרך שער הקרלסטור אל רחוב נויהאוזר, והתנועה הזאת נפסקה רק כשמינכן הפכה את מרכז העיר לאזור הולכי רגל.The square is officially named after Karl Theodor, the prince-elector — one of the princes of the Holy Roman Empire who alone held the right to elect the emperor — who in 1791 had the fortifications and the city wall here taken down. But for generations locals have called it the Stachus, after an innkeeper named Eustachius Föderl who once traded on this spot. Until 1972 cars and trams drove straight across it and through the Karlstor into Neuhauser Straße; that traffic only stopped when Munich turned its centre into a pedestrian zone.

   מולכם נפרסת קשת של בנייני אבן צהובים עם אכסדרות, ובמרכזה מזרקה עגולה רחבה שרסס המים שלה מגיע עד לספסלי האבן שסביבה. במרכז התמונה עומד שער הקרלסטור, ומאחוריו נפתח רחוב הולכי הרגל שממשיך אל מרכז העיר העתיקה. מתחת לרגליכם פועלת קומת קניות תת קרקעית שלמה, ומכל הכיוונים נכנסים ויוצאים נוסעי רכבת, רכבת תחתית וחשמלית.In front of you a semicircle of yellow arcaded buildings curves around a wide round fountain whose spray reaches the stone blocks people sit on. The Karlstor gate stands in the middle of that curve, and behind it the pedestrian street runs on into the old town. Under your feet is a whole underground shopping level, and people are pouring in and out of the S-Bahn, U-Bahn and tram stops on every side.

   ✨ עד 1972 חצו את הכיכר הזאת מכוניות וחשמליות, והן נסעו ישר מתחת לקשת הקרלסטור ופנימה אל רחוב נויהאוזר. רק כשמינכן הפכה את מרכז העיר לאזור הולכי רגל — לקראת המשחקים האולימפיים שנערכו בה באותה שנה — נפסקה התנועה הזאת, והרחוב שאתם עומדים לפניו הפך למה שהוא היום.Until 1972 cars and trams crossed this square, driving straight under the Karlstor arch and on into Neuhauser Straße. Only when Munich turned its centre into a pedestrian zone — in the run-up to the Olympic Games it hosted that year — did that traffic stop, and the street you are standing in front of became what it is today.

   ⚠️ לכיכר יש שתי עונות שונות מאוד. ביום קיץ חם המזרקה העגולה היא נקודת הצינון שלה, ובחורף מגיע לכאן אירוע ההחלקה על הקרח של מינכן, האייסצאובר, ואפשר להחליק בכיכר עצמה.The square has two very different seasons. On a hot summer day the round fountain is where it cools off, and in winter Munich's ice-skating event, the Eiszauber, comes here and you can skate on the square itself.

2. 2

   שער הקרלסטורThe Karlstor

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 174 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה174 m · about 2 min to the next stop

   

   📷 Strubbl · CC0 · Wikimedia Commons

   🧭 לכו מזרחה מהמזרקה, כ-150 מטר, כשתי דקות — השער עומד בקצה המזרחי של הכיכר וממנו מתחיל רחוב נויהאוזר. עמדו מולו מהצד המערבי, כך שתראו את שני המגדלים ואת הקשת שביניהם, ואת רחוב הולכי הרגל שנפתח מאחוריהם.Walk east from the fountain, about 150 metres, some two minutes — the gate closes the east end of the square and Neuhauser Straße starts on its far side. Stand in front of it from the west, so you have both towers, the arch between them, and the pedestrian street opening up behind.

   השער נבנה סביב 1300, כחלק מחומת העיר השנייה שהוקמה בין 1285 ל-1347, ומוזכר לראשונה במסמך ב-1302. עד 1791 נקרא שער נויהאוזן, על שם הכפר שאליו הוליכה הדרך; באותה שנה בנה הרוזן רומפורד יחד עם האדריכל פרנץ תורן את מגדלי האגף מחדש, והשער קיבל את שמו הנוכחי על שם הנסיך הבוחר קרל תיאודור. ב-1857 התפוצץ מלאי אבק שרפה שאוחסן בבית הסמוך למגדל המרכזי ופגע בו עד כדי הריסה, וסביב 1860 נהרסו גם שרידי הביצור הפנימי. הצורה שאתם רואים היום היא ניאו-גותית, מעשה ידי ארנולד צנטי בשנים 1861 עד 1862, ואחרי נזק כבד במלחמת העולם השנייה הוא נבנה מחדש בצורה מפושטת מעט.The gate went up around 1300, part of the second city wall raised between 1285 and 1347, and first appears in a document in 1302. Until 1791 it was the Neuhauser Tor, named for the village its road led to; that year Count Rumford, with the architect Franz Thurn, rebuilt the flanking towers and the gate was renamed after the prince-elector Karl Theodor. In 1857 a store of gunpowder in the building beside the main tower exploded and damaged it so badly that it had to come down, and around 1860 the remains of the inner barbican went too. What you see is neo-Gothic, the work of Arnold Zenetti between 1861 and 1862, rebuilt in slightly simplified form after heavy damage in the Second World War.

   שני מגדלי אגף מוקפים שיני חומה, ובין שניהם קשת גבוהה שדרכה עוברים הולכי הרגל. רק שני המגדלים האלה שרדו במקורם; המגדל המרכזי שעמד ביניהם איננו. מבעד לקשת נפתח רחוב נויהאוזר, והשער הוא הנקודה שבה העיר העתיקה מתחילה: ממערב לו הלודוויגספורשטאדט, וממזרח לו העיר שבתוך החומות.Two flanking towers with crenellated tops, and between them a high arch that the pedestrians walk through. Only those two towers are original; the main tower that once stood between them is gone. Through the arch Neuhauser Straße opens up, and the gate is where the old town begins: the Ludwigsvorstadt to the west of it, the walled city to the east.

   ✨ בפינות הקשת בולטים ארבעה ראשי אבן, וכל אחד מהם דמות מינכנאית אמיתית: יוזף זולצבק, זמר עממי ומנצח תזמורת; גאורג פראנגר, ליצן החצר האחרון של בוואריה; יוזף הובר המכונה פינסנזפרל, שהתפרנס מהעברת פתקי אהבה; ופרנץ קסבר קרנקל, סוחר סוסים ועגלון.Four carved heads jut from the corners of the archway, and each one is a real Munich character: Josef Sulzbeck, a folk singer and bandmaster; Georg Pranger, Bavaria's last court jester; Joseph Huber, nicknamed Finessensepperl, who made his living carrying love notes; and Franz Xaver Krenkl, a horse dealer and coachman.

   ⚠️ מתחת לרגליכם עובר משהו שאי אפשר לראות מלמעלה: ב-1970, בזמן חפירת מרכז הקניות התת-קרקעי של השטאכוס, נחשפה מנהרת מילוט בנויה לבנים ששימשה חיילים — ובעת הצורך גם אזרחים — לעבור אל מעבר לקווי האויב. קטע קצר ממנה מוצג עד היום בקומה התת-קרקעית הראשונה של המרכז, ליד רחבת המזרקה.Something runs under your feet that you cannot see from up here: in 1970, while the underground Stachus shopping centre was being dug, a brick-built escape tunnel came to light — a way for soldiers, and civilians if it came to it, to get out behind the enemy lines. A short stretch of it is still on show on the centre's first basement level, by the fountain court.

3. 3

   הבירגרזאלThe Bürgersaal

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 135 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה135 m · about 2 min to the next stop

   

   📷 Zairon · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

   🧭 עברו מתחת לקשת השער והמשיכו מזרחה ברחוב נויהאוזר, כ-175 מטר, כשתי דקות. החזית נמצאת בצד שמאל של הרחוב, במספר 14, ונבלעת בין החנויות — חפשו דלת כנסייה ולא בניין כנסייה. יש כאן שתי קומות תפילה נפרדות: התחתונה בגובה הרחוב, והעליונה במעלה המדרגות.Go through the arch and keep east along Neuhauser Straße, about 175 metres, some two minutes. The front is on the left of the street at number 14, swallowed between the shops — look for a church door rather than a church building. There are two separate prayer floors here: the lower one at street level, the upper one up the stairs.

   המבנה הוקם בשנים 1709 ו-1710 לפי תכנון של ג'ובאני אנטוניו ויסקרדי, אותו אדריכל בארוק שווייצרי שעל שמו קרויה הסמטה שמאחורי הפלדהרנהאלה. הוא נבנה כאולם התכנסות ותפילה של מסדר האחווה המריאנית של הגברים, שנוסד ב-1610, ומומן על ידה — ולא נועד מלכתחילה לשמש כנסייה. רק ב-13 במאי 1778, עם חנוכת המזבח הראשי, הוא הפך לכנסייה בפועל. בליל 24 עד 25 באפריל 1944 פגעו בו פצצות נפץ ותבערה של חיל האוויר המלכותי הבריטי והרסו את הקומה העליונה עד לקירות החיצוניים; הקומה התחתונה שרדה.The building went up in 1709 and 1710 to plans by Giovanni Antonio Viscardi — the same Swiss Baroque architect the alley behind the Feldherrnhalle is named after. It was built as the meeting and prayer hall of the Marian Men's Congregation, founded in 1610, and paid for by it; it was not meant to be a church at all. Only on 13 May 1778, when the high altar was consecrated, did it become one in practice. On the night of 24–25 April 1944 high-explosive and incendiary bombs from the British Royal Air Force destroyed the upper floor down to its outer walls; the lower floor survived.

   מבחוץ זו חזית צרה בין חנויות, ובפנים נפתח אולם רחב ובהיר: תקרה מקומרת מעוטרת בטיח ובציורי פרסקו, גלריה לאורך הצדדים, וחלונות עגולים גבוהים שמכניסים אור מלמעלה. הקומה התחתונה, זו ששרדה את ההפצצה, שימשה במקור את בית הדפוס של האחווה והוסבה לקפלה אחרי 1890.From outside it is a narrow front between shops; inside a wide, bright hall opens up: a vaulted ceiling worked in stucco and fresco, a gallery down the sides, and round windows high up letting light in from above. The lower floor, the one that survived the bombing, was originally the congregation's print shop and was turned into a chapel after 1890.

   ✨ בקומה התחתונה קבור רופרט מאייר, ישועי שהקרדינל מיכאל פון פאולהאבר מינה ב-1921 לעמוד בראש האחווה כאן. מאייר זיהה את הסכנה שבנאציזם כבר בשנות העשרים, ואחרי עליית הנאצים לשלטון הצהיר בפומבי שקתולי אינו יכול להיות נציונל-סוציאליסט. הוא נמנה עם ההתנגדות הקתולית למשטר, מת במינכן ב-1 בנובמבר 1945, והוכרז מבורך ב-1987.Buried on the lower floor is Rupert Mayer, a Jesuit whom Cardinal Michael von Faulhaber appointed in 1921 to head the congregation here. Mayer saw the danger in National Socialism as early as the 1920s, and once the Nazis were in power he said publicly that a Catholic could not be a National Socialist. He belonged to the Catholic resistance to the regime, died in Munich on 1 November 1945, and was beatified in 1987.

   ⚠️ זו כנסייה פעילה של קהילה, לא אתר מבקרים: בשעות התפילה נכנסים בשקט או ממתינים בחוץ. שתי הקומות נפרדות זו מזו — מי שבא בשביל הקבר צריך את הקומה התחתונה, שנכנסים אליה מגובה הרחוב.This is a working congregation's church rather than a visitor attraction: during services go in quietly or wait outside. The two floors are separate — anyone coming for the tomb wants the lower one, entered at street level.

4. 4

   מזרקת ריכרד שטראוסThe Richard Strauss Fountain

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps

   ↓ 115 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה115 m · about 2 min to the next stop

   

   📷 Dguendel · CC BY 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 המשיכו ברחוב נויהאוזר עוד כ-135 מטר, כשתי דקות. הרחוב נפתח כאן לרחבה, והמזרקה עומדת בקצה המערבי שלה, מול בניין האקדמיה הישנה. עמדו קרוב מספיק כדי לראות את התבליטים שעל גוף העמוד — משם הם מסתדרים לסדרת סצנות.Carry on along Neuhauser Straße for another 135 metres or so, some two minutes. The street widens into a small square here, and the fountain stands at its western end, facing the Alte Akademie. Get close enough to read the reliefs running up the column — from there they resolve into a sequence of scenes.

   המזרקה הוקמה ב-1962, כשלוש עשרה שנים אחרי מותו של ריכרד שטראוס, לכבוד המלחין והמנצח שנולד בעיר. את העבודה יצר הפסל הנס וימר, ואת המזרקה תרמה עיריית מינכן. שטראוס עצמו נולד ממש מעבר לרחוב: בית הולדתו עמד בצדו הדרומי, מול המקום שבו אתם עומדים. ובמקום שבו ניצבת המזרקה עמדה בימי הביניים קפלת ניקולאוס, וזו הסיבה שהרחוב מתרחב כאן לכיכר קטנה.The fountain was put up in 1962, some thirteen years after Richard Strauss died, to honour the composer and conductor the city had produced. The sculptor Hans Wimmer made it and the city of Munich paid for it. Strauss was born just across the road: his birthplace stood on the south side of the street, opposite where you are standing. And where the fountain stands, a chapel of St Nicholas stood in the Middle Ages — which is why the street widens into a small square at this point.

   עמוד ברונזה כהה שעולה ממאגר מים רדוד, ובראשו כותרת רחבה שהמים נשפכים ממנה סביב-סביב. הצורה נשענת על עמוד קלאסי, בהתאם לנושא העתיק, ולאורך הגוף רצות סצנות מתוך האופרה סלומה של שטראוס — היצירה שעשתה את שמו ועוררה שערורייה בזמנה.A dark bronze column rising out of a shallow basin, with a wide capital at the top that the water spills from all the way round. The form leans on a classical column, in keeping with the ancient subject, and scenes from Strauss's opera Salome run up the shaft — the work that made his name and scandalised its first audiences.

   ✨ הנס וימר, שיצר את המזרקה הזאת, חתום גם על אנדרטת הרוכב של הקיסר לודוויג הבווארי שעומדת בצדו הצפוני של האלטר הוף — התחנה שסוגרת את החלק המלכותי של הסיור. שני הפסלים שלו עומדים במרחק כקילומטר זה מזה, בשני קצותיה של אותה עיר עתיקה.Hans Wimmer, who made this fountain, also made the equestrian monument to Emperor Ludwig the Bavarian that stands on the north side of the Alter Hof — the stop that closes the royal half of this walk. His two works stand about a kilometre apart, at either end of the same old town.

   ⚠️ בין 2012 ל-2020 נערך סביב המזרקה בכל תקופת האדוונט שוק האורוות, הקריפרלמארקט, והוא סימן את הקצה המערבי של שוק חג המולד של מריאנפלאץ. מאז 2025 הוא הצטמצם מאוד ועבר לרחבה שלפני כנסיית פטרוס — אז אם באתם בדצמבר בשביל השוק, הוא כבר לא כאן.Between 2012 and 2020 the Kripperlmarkt, the crib market, filled the space around this fountain through Advent and marked the western end of Marienplatz's Christmas market. Since 2025 it has shrunk a great deal and moved to the open ground in front of St Peter's — so if you came in December for the market, it is no longer here.

5. 5

   כנסיית מיכאל הקדוש (מיכאלסקירכה)St. Michael's Church (Michaelskirche)

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות וכרטיסים🌐 Official site — hours & tickets

   ↓ 157 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה157 m · about 2 min to the next stop

   

   📷 Fred Romero from Paris, France · CC BY 2.0 · Wikimedia Commons

   🧭 המשיכו מהמזרקה מזרחה עוד כ-115 מטר, פחות משתי דקות. החזית הבהירה של הכנסייה נמצאת בצד שמאל של הרחוב, בין החנויות; עמדו מולה, במרחק כמה צעדים, כדי לראות את גומחות הפסלים שבחזית.Keep east from the fountain for another 115 metres or so, under two minutes. The church's pale facade is on the left-hand side of the street, in among the shops; stand in front of it, a few paces back, to take in the niched figures across the front.

   הדוכס וילהלם החמישי הזמין את בניית הכנסייה בין 1583 ל-1597 עבור מסדר הישועים, והיא נחשבת לכנסיית הרנסאנס הראשונה מצפון להרי האלפים. קמרון החבית הענקי שמעל האולם קרס אחרי ההפצצות במלחמת העולם השנייה, ונבנה מחדש בשנות השיקום. שיפוץ נוסף, שנמשך ארבע שנים, הסתיים באביב 2013.Duke Wilhelm V commissioned the church between 1583 and 1597 for the Jesuit order, and it is counted as the first Renaissance church north of the Alps. The huge barrel vault over the hall collapsed after the air raids of the Second World War and was rebuilt in the post-war years. A further restoration, four years long, was finished in the spring of 2013.

   החזית הבהירה נדחקת בין חנויות רחוב הולכי הרגל, וחמש עשרה דמויות של שליטים עומדות בגומחות שלה, עץ משפחה של בית ויטלסבאך בברונזה. בין שתי דלתות הכניסה עומד פסל הברונזה של הוברט גרהרד: המלאך מיכאל גובר על השד, שמעוצב כאן כיצור בדמות אדם. בפנים תגלו אולם אחד רחב מאוד, ללא עמודים באמצע, שמעליו נמתח קמרון חבית לבן אחד — הוא מגשר על יותר מעשרים מטרים בלי תמיכה, והגדול ממנו מסוגו בעולם הוא רק זה של כנסיית פטרוס הקדוש ברומא. בצד ימין קדימה, מתחת למזבח הצדדי של פרנציסקוס חבייר, נפתחת הכניסה למרתף הקבורה של בית ויטלסבאך.The pale facade is squeezed between the shops of the pedestrian street, with fifteen figures of rulers standing in its niches, a Wittelsbach family tree cast in bronze. Between the two entrance doors stands Hubert Gerhard's bronze: the Archangel Michael overcoming the devil, shaped here as a human-formed demon. Inside is one very wide hall with no pillars down the middle, roofed by a single white barrel vault — it spans more than twenty metres unsupported, and the only larger one of its kind in the world is at St Peter's in Rome. Front right, below the side altar of St Francis Xavier, an opening leads down into the burial crypt of the House of Wittelsbach.

   ✨ במרתף שמתחת לכנסייה קבורים שלושים בני בית ויטלסבאך, ובהם המלך לודוויג השני, הדוכס וילהלם החמישי והנסיך הבוחר מקסימיליאן הראשון.Thirty members of the House of Wittelsbach lie in the crypt below the church, among them King Ludwig II, Duke Wilhelm V and Elector Maximilian I.

   ⚠️ שעות הפתיחה משתנות לפי היום: בימי שני ושישי הכנסייה נפתחת ב-9:30, בימי שלישי עד חמישי ובשבת ב-7:30, וסוגרת ב-19:00. בימי ראשון היא פתוחה מ-7:30 ועד 22:00. קפלת הצלב נפתחת רק בזמן תפילת הבוקר המוקדמת, ועל הביקור במרתף הקבורה נגבים דמי כניסה.The hours change from day to day: Monday and Friday the church opens at 09:30, Tuesday to Thursday and Saturday at 07:30, and it closes at 19:00. On Sunday it is open from 07:30 until 22:00. The Chapel of the Cross opens only for early morning mass, and an admission fee is charged for the crypt.

6. 6

   מוזיאון הציד והדיג, בכנסיית האוגוסטינים לשעברThe Hunting and Fishing Museum, in the former Augustinian church

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות וכרטיסים🌐 Official site — hours & tickets

   ↓ 207 מ׳ · כ־3 דק׳ הליכה לתחנה הבאה207 m · about 3 min to the next stop

   

   📷 Henning Schlottmann (User:H-stt) · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 עוד כ-115 מטר מזרחה ברחוב נויהאוזר, פחות משתי דקות. בצד שמאל של הרחוב תזהו חזית של כנסייה עם אכסדרה נמוכה, ולפניה, משני צדי הדלת, שני פסלי ברונזה כהים. עמדו ביניהם: משם רואים גם את הפסלים וגם את החזית שמעליהם.Another 115 metres east along Neuhauser Straße, under two minutes. On the left of the street you will pick out a church front with a low porch, and in front of it, on either side of the door, two dark bronze figures. Stand between them: from there you have both the figures and the facade above them.

   הבניין הוא כנסיית האוגוסטינים לשעבר, ברחוב נויהאוזר 2, ומאז אמצע המאה העשרים הוא מוזיאון. גרעין האוסף נרכש ב-1934: אוסף הגביעים של הרוזן ארקו-צינברג עמד לצאת מגרמניה להולנד, ומשרד החקלאות והייעור הבווארי קנה אותו ברגע האחרון. באותה שנה, ב-22 באוקטובר 1934, ייסד הפונקציונר הנאצי כריסטיאן ובר את האגודה שדחפה להקמת מוזיאון ציד גרמני — פרויקט שנועד גם להאדיר את שמו שלו. המוזיאון נחשב היום לאחד החשובים בעולם בתחומו.The building is the former Augustinian church at Neuhauser Straße 2, and since the middle of the twentieth century it has been a museum. The core of the collection was bought in 1934: Count Arco-Zinneberg's trophy collection was about to leave Germany for the Netherlands, and the Bavarian ministry for agriculture and forestry bought it at the last minute. That same year, on 22 October 1934, the Nazi functionary Christian Weber founded the association that pushed for a German hunting museum — a project meant in part to add to his own standing. The museum counts today among the most significant of its kind anywhere.

   חזית כנסייה בהירה, ולפניה אכסדרה נמוכה עם קשתות שמתחתן נכנסים. משני צדי הכניסה עומדים שני פסלי ברונזה: חזיר בר יושב מצד אחד, ודג שפמנון גדול מצד שני — הציד והדיג, שני נושאי המוזיאון, מוצבים בחוץ לפני שנכנסים. מעל הגג יושבות דמויות אבן, שריד מהתקופה שבה זו הייתה כנסייה ולא אוסף.A pale church front with a low arcaded porch you walk in under. On either side of the entrance stands a bronze: a seated wild boar on one side, a big catfish on the other — hunting and fishing, the museum's two subjects, set outside before you have gone in. Stone figures sit along the roofline, left over from when this was a church rather than a collection.

   ✨ שימו לב לחוטם של חזיר הבר ולגב של הדג: הברונזה שם בהירה ומצוחצחת בעוד כל השאר כהה. זה לא עיצוב אלא שחיקה — עשורים של ידיים שנגעו באותו מקום בדיוק, עד שהפטינה ירדה והמתכת מתחתיה נחשפה.Look at the boar's snout and the fish's back: the bronze there is bright and polished while everything else is dark. That is not design but wear — decades of hands touching the same spot until the patina came off and the metal under it showed through.

   ⚠️ הכנסייה לשעבר משמשת היום מוזיאון בתשלום, ומי שרוצה רק את הפסלים לא צריך להיכנס כלל — הם עומדים ברחוב, בחינם, בכל שעה. בדקו את שעות הפתיחה באתר הרשמי לפני שאתם מתכננים להיכנס.The former church is a paying museum now, and anyone who came for the bronzes does not need to go in at all — they stand on the street, free, at any hour. Check the official site for opening times before planning to go inside.

7. 7

   הפראואנקירכה, קתדרלת מינכןThe Frauenkirche, Munich Cathedral

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות וכרטיסים🌐 Official site — hours & tickets

   ↓ 221 מ׳ · כ־3 דק׳ הליכה לתחנה הבאה221 m · about 3 min to the next stop

   

   📷 Martin Falbisoner · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

   🧭 המשיכו מזרחה ברחוב נויהאוזר עוד כ-90 מטר ופנו שמאלה, צפונה, אל כיכר פראואנפלאץ — כ-205 מטר בסך הכול, כשלוש דקות. שני מגדלי הכיפה מסמנים לכם את הדרך מעל הגגות כל הזמן. הכניסה לקתדרלה פונה אל פראואנפלאץ; עמדו מולה, וטביעת הרגל המסומנת ברצפה נמצאת ממש בכניסה.Keep east along Neuhauser Straße for another 90 metres or so and turn left, north, into Frauenplatz — about 205 metres in all, some three minutes. The two domed towers signal the way over the rooftops the whole time. The cathedral entrance faces Frauenplatz; stand in front of it, and the footprint marked in the floor is right by the door.

   אבן הפינה הונחה ב-1468, והאחראי לבנייה היה יורג מהלספך, בנאי שהתמחה בעבודת לבנים — ולכן דווקא הוא נבחר, שכן הכנסייה תוכננה מלכתחילה כמבנה לבנים ולא כמבנה אבן מסותתת. היא הושלמה בעשרים שנה בלבד, פרק זמן חריג למבנה בסדר גודל כזה. כיפות הבצל שעל המגדלים הוצבו רק בסביבות שנת 1525: יורג מהלספך מת בינתיים, ומלחמת הירושה של לנדסהוט מנעה את המשך העבודה. ההפצצות של מלחמת העולם השנייה החריבו את הפנים, אך את יצירות האמנות והחלונות החשובים הספיקו להוציא מראש למקום מבטחים; שיקום מקיף נוסף נמשך בין 1989 ל-1994.The foundation stone was laid in 1468, and the man in charge was Jörg von Halspach, a mason who worked in brick — which is exactly why he was chosen, since the church was meant from the start to be a brick building and not dressed stone. It was finished in only twenty years, an unusual span for a building of that size. The onion domes went onto the towers only around 1525, after Jörg von Halspach had died and the War of the Landshut Succession had made further work impossible. The bombing of the Second World War gutted the interior, though the most important artworks and windows had been taken to safety beforehand; a further full restoration ran from 1989 to 1994.

   שני מגדלי לבנים חשופים נושאים כיפות בצל ירוקות, והן שהופכות את הכנסייה לסימן ההיכר של קו הרקיע של מינכן. גובהם כמעט זהה — 98.57 מטרים הצפוני ו-98.45 המגדל הדרומי — ולפי החלטה משנת 2004 אין מקימים בעיר בניין גבוה מ-99 מטרים, כלומר מה שאתם רואים כאן הוא התקרה של קו הרקיע כולו. הגוף עצמו פשוט עד להפתיע: לבנים, בלי קישוט חיצוני. סמוך לכניסה מסומנת ברצפה טביעת רגל שמכונה טביעת רגלו של השטן, ולפי האגדה הבנאי התערב עם השטן, בנשמתו, על כך שאי אפשר לראות בכנסייה אף חלון — ואם תעמדו בתוך אותה טביעה ותביטו אל המזבח הראשי, באמת לא תראו את חלונות הצד. כמה צעדים משם, בשיפולי הכנסייה, עומדת מצבת הקבורה הריקה של הקיסר לודוויג הבווארי, מעשה ידיו של הנס קרומפר.Two bare brick towers carry green onion domes, and it is those that make the church Munich's skyline signature. They are almost exactly the same height — the north 98.57 metres, the south 98.45 — and under a rule adopted in 2004 no building in the city goes above 99 metres, so what you are looking at is the ceiling of the whole skyline. The body itself is surprisingly plain: brick, with no ornament outside. Near the entrance a footprint is marked in the floor, called the Devil's Footstep; the legend has the master builder wagering his soul with the devil that no window could be seen in the church — and if you stand in that mark and look towards the high altar, you really do not see the side windows. A few steps on, in the body of the church, stands the empty tomb monument of Emperor Louis the Bavarian, the work of Hans Krumpper.

   ✨ במגדל הצפוני שמור עדיין גלגל דריכה מימי הביניים, שבאמצעותו העלו לפני חמש מאות שנה את חומרי הבנייה בכוח אדם. צריח אותו מגדל שימש בין 1801 ל-1927 כנקודת האפס של רשת המדידה הגאודטית של בוואריה.The north tower still holds a medieval treadwheel, which five hundred years ago hauled the building material up by human power. Its spire served from 1801 to 1927 as the zero point of Bavaria's survey grid.

   ⚠️ רק המגדל הדרומי פתוח למבקרים. הוא פועל בימי שני עד שבת מ-10:00 עד 17:00, ובימי ראשון ובחגים מ-11:30 עד 17:00, והעלייה האחרונה היא ב-16:30. מבוגר משלם 7.50 אירו. ילדים ובני נוער בגילים 7 עד 16 משלמים 5.50 אירו, וזה גם מחיר הכרטיס המוזל; ילדים בני שש ומטה נכנסים ללא תשלום. כרטיס משפחתי עולה 21 אירו. הכנסייה עצמה פתוחה כל יום מ-8:00 עד 20:00 והכניסה אליה חופשית, אך בשעות התפילה — 18:00 בימי חול ו-10:00 בסופי שבוע — הביקור מוגבל.Only the south tower is open to visitors. It runs Monday to Saturday 10:00 to 17:00 and on Sundays and public holidays 11:30 to 17:00, with the last ascent at 16:30. An adult pays €7.50. Children and young people aged 7 to 16 pay €5.50, which is also the reduced rate; children of six and under go free. A family ticket is €21. The church itself is open daily 08:00 to 20:00 and entry is free, but visiting is restricted during services — 18:00 on weekdays and 10:00 at the weekend.

8. 8

   רחוב קאופינגר — דרך המלחKaufingerstraße, the salt road

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps

   ↓ 146 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה146 m · about 2 min to the next stop

   

   📷 M(e)ister Eiskalt · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 צאו מכיכר פראואנפלאץ דרומה וחזרו אל רחוב הולכי הרגל, שכאן כבר שינה את שמו לרחוב קאופינגר — כ-220 מטר, כשלוש דקות. עצרו באמצע הרחוב, במקום שבו הוא הכי רחב, והסתובבו: מזרחה נפתחת מריאנפלאץ, ומערבה חוזר הרחוב אל הכיוון שממנו באתם.Leave Frauenplatz to the south and come back onto the pedestrian street, which by here has changed its name to Kaufingerstraße — about 220 metres, some three minutes. Stop in the middle of it, at its widest, and turn around: to the east Marienplatz opens up, to the west the street runs back the way you came.

   זהו אחד הרחובות הוותיקים במינכן, וחלק מהציר הגדול שחוצה את העיר העתיקה ממערב למזרח — כלומר חלק מדרך המלח, שהובילה מזלצבורג ומרייכנהאל דרך לנדסברג אל שווייץ. השם כנראה על שמו של הפטריציאן כונרדיוס כופרינגר, שנזכר לראשונה במסמך מ-28 במאי 1239 ושהיה לו כאן בית מגורים מרשים. כשם רחוב הוא מופיע לראשונה ב-1316, ויחד עם הרינדרמרקט זהו שם הרחוב העתיק ביותר בעיר. את קצהו המזרחי סגר בעבר השער העליון, שנודע אחר כך בשם המגדל היפה.This is one of Munich's oldest streets and part of the great west-to-east axis across the old town — which is to say part of the salt road, running from Salzburg and Reichenhall by way of Landsberg into Switzerland. The name probably comes from the patrician Chunradius Choufringer, first recorded as a witness in a document of 28 May 1239, who seems to have had an imposing house here. As a street name it first appears in 1316, and together with the Rindermarkt it is the oldest street name in the city. Its eastern end was once closed by the Obere Tor, later known as the Schöner Turm.

   רחוב הולכי רגל רחב, מרוצף, בלי מדרכות ובלי כביש — משטח אחד רציף מקיר לקיר, שבשעות היום מלא אנשים מקצה לקצה. משני הצדדים חזיתות חנויות בנות המאה התשע עשרה והעשרים, שהחליפו את בתי הסוחרים הבארוקיים שעמדו כאן. מעל גגות הצד הצפוני נראים משני מגדלי הפראואנקירכה, שמהם הרגע באתם.A wide paved pedestrian street with no kerbs and no roadway — one continuous surface wall to wall, filled end to end with people through the day. Shopfronts from the nineteenth and twentieth centuries line both sides, replacing the Baroque merchants' houses that stood here. Over the rooftops on the north side the two Frauenkirche towers show, the ones you have just come from.

   ✨ השם איבד אות בדרך. במקור נכתב הרחוב קאופרינגרשטראסה, עם האות ר אחרי האות f; ה-r נשמט לראשונה ב-1379, ולכל המאוחר מהמאה השבע עשרה הוא נכתב רק בצורתו הנוכחית. מכיוון שהצורה המקוצרת נראתה כמו שם של מקום, נולדה הסברה שקיים יישוב בשם קאופינג שעל שמו נקרא הרחוב — יישוב שאין לו שום עדות, ושבגללו יש שכותבים את שם הרחוב בטעות בשתי מילים.The name lost a letter on the way. It was originally written Kaufringerstraße, with an r after the f; that r first dropped out in 1379, and from the seventeenth century at the latest only the present spelling was used. Because the shortened form looked like a place name, a theory grew up that a village called Kaufing had given the street its name — a village for which there is no evidence at all, and which is why some people still wrongly write the street as two words.

   ⚠️ זהו אחד מרחובות הקניות המרכזיים של מינכן, והוא עמוס בהתאם: בשבתות ובימי שוק חג המולד ההליכה כאן איטית, והמרחק הקצר אל מריאנפלאץ עשוי לקחת כפול מהזמן. אם אתם עם עגלה או שיירה של אנשים, שווה לתאם נקודת מפגש מראש.This is one of Munich's main shopping streets and it is crowded to match: on Saturdays and through the Christmas market the walking here is slow, and the short distance to Marienplatz can take twice as long as it should. If you are with a pushchair or a string of people, agree a meeting point before you set off down it.

9. 9

   עמוד מריהThe Marian Column

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps

   ↓ 131 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה131 m · about 2 min to the next stop

   

   📷 Flocci Nivis · CC BY 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 המשיכו מזרחה עוד כ-145 מטר, כשתי דקות, והרחוב נשפך אל מריאנפלאץ. העמוד עומד בלב הכיכר ואי אפשר לפספס אותו. עמדו לרגליו והביטו למעלה — ואז הביטו למטה, אל ארבע הפינות של הבסיס.Carry on east for another 145 metres or so, some two minutes, and the street spills out into Marienplatz. The column stands in the middle of the square and is impossible to miss. Stand at its foot and look up — then look down, at the four corners of the base.

   במלחמת שלושים השנים נדר הנסיך הבוחר מקסימיליאן הראשון להקים מעשה רצוי לאל אם מינכן ולנדסהוט יינצלו. מינכן דווקא נכבשה בידי הצבא השוודי, ומפקדיו דרשו להחריב אותה — בין השאר כנקמה על החרבת מגדבורג. המלך השוודי גוסטב השני אדולף הכריע נגד מפקדיו, ושתי הערים ניצלו. את מה שקרה קראו במינכן נס העיר, וב-1638 הקים מקסימיליאן את העמוד משיש אדנט. הוא נחנך בשבעה בנובמבר של אותה שנה, ביום ראשון הראשון אחרי חג כל הקדושים, בידי בישוף פרייזינג פייט אדם פון גפק.During the Thirty Years' War the elector Maximilian I vowed to raise a work pleasing to God if Munich and Landshut were spared. Munich was in fact taken by the Swedish army, whose commanders pressed for its destruction — in part as revenge for the destruction of Magdeburg. The Swedish king Gustavus Adolphus overruled them, and both cities came through. What happened was called the miracle of Munich, and in 1638 Maximilian raised this column of Adnet marble. It was consecrated on 7 November that year, the first Sunday after All Saints, by the bishop of Freising, Veit Adam von Gepeckh.

   עמוד שיש שגובהו למעלה מאחד עשר מטרים, ובראשו דמות מריה מוזהבת — כאן היא מכונה פטרונה בוואריה, פטרונית בוואריה. על הבסיס חקוקה כתובת לטינית ארוכה שמפרטת את הנדר ואת מה שנשמר בזכותו: המולדת, הערים, הצבא, הבית והתקוות. בארבע פינות הבסיס נלחמים ארבעה כרובים מזוינים בארבע חיות — נחש, אריה, דרקון ובזיליסק — וכל אחת מהן היא מכה: כפירה, מלחמה, רעב ומגפה.A marble column over eleven metres high with a gilded figure of Mary at the top — here she is the Patrona Bavariae, the patron of Bavaria. A long Latin inscription on the base sets out the vow and what it preserved: homeland, cities, army, house and hopes. At the four corners of the base four armed cherubs fight four beasts — a serpent, a lion, a dragon and a basilisk — and each beast is an affliction: heresy, war, famine and plague.

   ✨ בטקס החנוכה, כך מסופר, אמר מקסימיליאן תפילה קצרה שחיבר המשורר הישועי יאקוב באלדה: חמש מילים לטיניות שכולן פותחות באות r, ובתרגום חופשי — את הרכוש, את השליט, את הסדר, את הארץ ואת הדת שמרי לבני בוואריה שלך, בתולה פטרונית. כמעט ארבע מאות שנה אחר כך זו עדיין הכתובת שמסבירה למה העמוד הזה עומד בדיוק כאן, במרכז הכיכר, ולא בכנסייה.At the consecration, the story goes, Maximilian spoke a short prayer written by the Jesuit poet Jakob Balde: five Latin words all beginning with r, which run roughly as — the goods, the ruler, the order, the land and the religion, keep them for your Bavarians, Virgin Patron. Nearly four hundred years on that is still the line that explains why this column stands here, in the middle of the square, rather than inside a church.

   ⚠️ העמוד הוא גם נקודת ההתייצבות לצפייה בגלוקנשפיל, ולכן בשעות ההצגה הרחבה סביבו נסגרת בקהל צפוף שמביט כלפי מעלה אל המגדל. אם באתם לראות את העמוד עצמו, ולא את המופע, שווה להגיע לפני 11:00 או אחרי 12:30.The column doubles as the spot people stand on to watch the Glockenspiel, so at showtimes the ground around it packs with a crowd all looking up at the tower. If you came for the column itself rather than the show, come before 11:00 or after 12:30.

10. 10

    בניין העירייה החדש והגלוקנשפילThe New Town Hall and the Glockenspiel

    פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

    ↓ 50 מ׳ · כדקה הליכה לתחנה הבאה50 m · about a minute to the next stop

    

    📷 Diliff · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

    🧭 מעמוד מריה, פנו צפונה אל החזית הארוכה שסוגרת את הכיכר — כשלושים מטר של ריצוף פתוח, פחות מדקה. (הקו על המפה מקיף יותר, כי השבילים הממופים מתחת לפינה הזאת של הכיכר הם של תחנת הרכבת התחתית; בשטח פשוט חוצים.) עמדו במרחק שממנו אתם רואים את כל המגדל בבת אחת: הגלוקנשפיל נמצא בו, בערך בשני שלישים גובהו, וזו הנקודה שממנה צופים בו.From the column, turn north to the long front that closes the square — some thirty metres of open paving, under a minute. (The line on the map goes round further, because the footpaths mapped under this corner of the square belong to the underground station; on the ground you simply walk across.) Stand far enough back to take the whole tower in at once: the Glockenspiel is in it, roughly two thirds of the way up, and this is where people watch it from.

    עד 1854 לכיכר לא היה שם משלה: קראו לה פשוט השוק, הכיכר או שרנפלאץ. באותה שנה עבר שוק התבואה לרחוב בלומנשטראסה, והכיכר קיבלה את שמה על שם העמוד שכבר עמד במרכזה. את בניין העירייה החדש תכנן גאורג פון האוברייסר, שזכה בתפקיד בגיל עשרים וחמש, והבנייה נמשכה בשלושה שלבים בין 1867 ל-1905 — כלומר הבניין שנראה כאילו עמד כאן מאז ומעולם צעיר בהרבה מהעמוד שלפניו ומהעירייה הישנה שבקצה השני של הכיכר.Until 1854 the square had no name of its own: people called it simply the market, the square, or the Schrannenplatz. In that year the grain market moved to Blumenstraße and the square took its name from the column already standing in the middle of it. The New Town Hall was designed by Georg von Hauberrisser, who won the job at twenty-five, and it was built in three phases between 1867 and 1905 — which makes the building that looks as though it has always been here far younger than the column in front of it and the old town hall at the other end of the square.

    חזית העירייה נמתחת לאורך 98.5 מטרים, ומעליה מגדל בגובה 85 מטרים שבראשו דמות המינכנר קינדל, סמל העיר מינכן — נזיר בגלימה שחורה עם מכסה ראש, שעם השנים צויר יותר ויותר כילד. במגדל הזה מותקן הגלוקנשפיל: 43 פעמונים ושתי קומות של דמויות נעות, שפועלות היום על חשמל סולארי. בקומה העליונה נחגגת חתונתו של הדוכס וילהלם החמישי עם רנטה מלוריין, שנערכה בפברואר 1568, ובה טורניר אבירים שבו מנצח האביר הבווארי את יריבו מלוריין; בקומה התחתונה רוקדים בוני החביות את ריקוד השפלר — לפי הסיפור הם היו הראשונים שיצאו שוב אל הרחובות אחרי מגפה קשה. אחרי המופע רוב הקהל מתפזר, וכדאי לא ללכת אחריו: בפינת רחוב וויינשטראסה נמצא הוורמאק, פינת הדרקון של הבניין — דרקון נחשי מנחושת מטפס על הצריח, ומעליו שלושה תבליטים שמספרים את אגדת הדרקון שהפיץ במינכן את המגפה — ומתחת למגדל נפתח שער גדול שמוביל אל חצר פנימית שלמה, התחנה הבאה.The town hall front runs 98.5 metres, with an 85-metre tower above it carrying the Münchner Kindl, Munich's coat-of-arms figure — a monk in a black hooded habit, drawn more and more over the years as a child. That tower holds the Glockenspiel: 43 bells and two levels of moving figures, run today on solar electricity. On the upper level the wedding of Duke Wilhelm V to Renate of Lorraine, held in February 1568, is celebrated with the jousting tournament in which the Bavarian knight beats his opponent from Lorraine; on the lower level the coopers dance the Schäfflertanz — the story goes that they were the first back out on the streets after a severe plague. When it ends most of the crowd disperses, and it is worth not following them: on the Weinstraße corner is the Wurmeck, the building's dragon corner — a copper serpent-dragon climbing the turret, with three reliefs above it telling the legend of the dragon that spread the plague through Munich — and under the tower a big gate opens into a whole inner courtyard, which is the next stop.

    ✨ דמות המינכנר קינדל שבראש המגדל אינה המצאה סמלית בלבד: היא עוצבה לפי לודוויג, בנו בן התשע של הפסל אנטון שמיד. כלומר סמל העיר, זה שמופיע היום על כל דבר רשמי במינכן, הוא דיוקן של ילד מסוים אחד.The Münchner Kindl on top of the tower is not just a symbol: it was modelled on Ludwig, the nine-year-old son of the sculptor Anton Schmid. Which means the city's emblem, the one on everything official in Munich today, is the portrait of one particular child.

    ⚠️ הגלוקנשפיל פועל כל יום ב-11:00 וב-12:00, והשעה הנוספת של 17:00 קיימת רק מחודש מרץ עד אוקטובר. מה שקורה ב-21:00 הוא לא המופע המלא אלא הופעה קצרה של שומר הלילה, המלאך והמינכנר קינדל. הצפייה מהכיכר היא ללא תשלום.The Glockenspiel plays every day at 11:00 and 12:00, and the extra 17:00 showing runs only from March to October. What happens at 21:00 is not the full display but a short appearance by the night watchman, the angel and the Münchner Kindl. Watching from the square costs nothing.

11. 11

    חצר הפאר של בניין העירייה (פרונקהוף)The town hall's grand courtyard (Prunkhof)

    פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

    ↓ 147 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה147 m · about 2 min to the next stop

    

    📷 Dguendel · CC BY 4.0 · Wikimedia Commons

    🧭 מהנקודה שממנה צפיתם בגלוקנשפיל, לכו אל השער הגדול שמתחת למגדל ועברו דרכו פנימה — כ-50 מטר, פחות מדקה. אין כאן דלפק, אין כרטיס ואין ביקורת כניסה: זו חצר ציבורית, והמעבר המקומר מוביל אליה ישר מהכיכר. עמדו במרכז החצר עם הפנים מערבה, אל מגדל המדרגות הבולט מהקיר.From where you watched the Glockenspiel, walk to the big gate under the tower and go through it — about 50 metres, under a minute. There is no desk, no ticket and no security check: this is a public courtyard, and the vaulted passage leads into it straight off the square. Stand in the middle of the courtyard facing west, towards the staircase tower that projects from the wall.

    זו החצר של אותו בניין עצמו שראיתם מבחוץ, מאת אותו אדריכל ומאותן שנות בנייה. שני דברים נוספים נפתחים אליה: אולם הקופות לשעבר של העירייה, שהיום הוא גלריית העירייה ומציג בה תערוכות בכניסה חופשית, והמדרגות אל הרטסקלר — המסעדה ההיסטורית שתופסת כמעט את כל קומת המרתף של הבניין, וסגורה בימים אלה. אפשר להיכנס לחצר גם מהצד האחורי, מרחוב וויינשטראסה.This is the courtyard of the same building you have been looking at from outside, by the same architect and from the same building years. Two more things open off it: the town hall's former cash hall, today the City Hall Gallery, which shows exhibitions free of charge, and the stairs down to the Ratskeller — the historic restaurant that fills almost the whole basement of the building, and which is currently closed. The courtyard can also be entered from the back, from Weinstraße.

    החצר מרובעת ומוקפת אכסדרות ניאו-גותיות, ואת צדה המערבי ממלא מגדל מדרגות עגול שהמדרגות מטפסות סביב גרעינו. שמו של המגדל הוא מדרגות גילי החיים, והדמויות שעליו הן הסיבה: על עמודי התמך שלו עומדות ארבע דמויות שהן ארבעה גילים — אם עם ילד, נער, גבר וזקן — ומתחת לכל אחת מהן, על אבן התמך, חוזר אותו גיל עצמו בחצי דמות של אישה. דמויות אחרות משמשות שם מרזבים שהמים יוצאים מפיהם, וכמה מהן טיפוסים מינכנאים מוכרים. הרימו מבט אל הקומות: הקישוט לא נעצר בגובה העין. וגם הרצפה אינה סתם ריצוף — הפסיפס שלה יוצר דגם של מבוך גדול.The courtyard is rectangular and ringed with neo-Gothic arcades, and its west side is filled by a round staircase tower whose steps climb around its core. That tower is called the Staircase of the Ages of Life, and the figures on it are why: in the niches between its buttresses stand four figures who are four ages — a mother with a child, a youth, a man and an old man — and below them, on the consoles, the same ages return as half-figures of women. Among them other figures serve as water spouts, several of them recognisable Munich types. Look up as well: the carving does not stop at eye level. And the floor is not plain paving either — its mosaic forms one big labyrinth.

    ✨ בפתח אולם הקופות לשעבר, שהיום הוא גלריית העירייה, ניצבים זה מול זה שני בעלי חיים מגולפים. הם מביעים את דעתה של העיר על כספכם: הכלב מכשכש בזנבו לכסף שנכנס לקופה, והפאג נוהם על כסף שיוצא ממנה. הקופה כבר אינה כאן, והשניים נשארו בפתח.At the portal of the former cash hall, today the City Hall Gallery, two carved animals face each other and between them carry the city's opinion of your business with it: a dog whose tail wags for money coming in, and a pug that growls at money going out. The cash desk is long gone; the two of them stayed on at the door.

    ⚠️ הכניסה לחצר היא ללא תשלום ואינה דורשת כרטיס. גלריית העירייה שנפתחת אליה גם היא ללא תשלום, ופתוחה שלישי עד שבת בין 13:00 ל-19:00 וביום ראשון בין 11:00 ל-19:00 — כלומר בבוקר תראו את החצר אבל לא את התערוכה. הרטסקלר שבמרתף סגור בימים אלה. בתקופת האדוונט עומדת בחצר אורוות חג המולד המסורתית של פסל העץ ריינהולד צלנר, ובה 33 דמויות ו-28 בעלי חיים.The courtyard is free and needs no ticket. The City Hall Gallery that opens off it is free too, and open Tuesday to Saturday 13:00 to 19:00 and Sunday 11:00 to 19:00 — so in the morning you will see the courtyard but not the exhibition. The Ratskeller in the basement is currently closed. In Advent the courtyard holds the Old Bavarian nativity by the woodcarver Reinhold Zellner, with 33 figures and 28 animals.

12. 12

    מזרקת הדגיםThe Fish Fountain

    פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps

    ↓ 94 מ׳ · כדקה הליכה לתחנה הבאה94 m · about a minute to the next stop

    

    📷 Diego Delso · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

    🧭 לכו כ-90 מטר צפונה-מזרחה, פחות מדקה, אל הפינה שלפני הכניסה הראשית של בניין העירייה החדש. המזרקה נמוכה ועגולה ואפשר לחלוף על פניה בלי לשים לב — חפשו את דג הברונזה הגדול שיושב על שפת האגן.Walk about 90 metres north-east, under a minute, to the corner in front of the New Town Hall's main entrance. The fountain is low and round and easy to walk past — look for the big bronze fish sitting on the rim of the basin.

    מזרקה מתועדת בכיכר הזאת כבר בשנת 1318, כשהיא נקראה עדיין שרנפלאץ, אף שמקומה המדויק אינו ידוע. ב-1343 נזכר כאן באר האזרחים, שנקרא אחר כך באר השוק, והוא כבר עמד בפינה הצפונית-מזרחית — כלומר במקום שבו אתם עומדים. מ-1471, אחרי שהונחה צינור המים הראשון שהביא מים ממעיינות מחוץ לעיר, זו הייתה המזרקה הראשונה ובמשך זמן רב היחידה שחוברה למערכת, ומים זרמו בה ברציפות מארבעה צינורות פליז. המזרקה הניאו-גותית של קונרד קנול נבנתה בשנים 1862 עד 1865 ונהרסה במלחמה; את המזרקה הנוכחית יצר יוזף הנזלמן ב-1954, והוא שילב בה חלקים ששרדו מקודמתה.A fountain is recorded on this square as early as 1318, when it was still the Schrannenplatz, though nobody knows exactly where it stood. In 1343 a burghers' well is mentioned, later called the market well, and it already stood in the north-east corner — which is to say where you are standing. From 1471, once the first pipeline had brought water from springs outside the city, this was the first and for a long time the only fountain connected to it, running constantly from four brass pipes. Konrad Knoll's neo-Gothic fountain was built between 1862 and 1865 and destroyed in the war; Josef Henselmann made the present one in 1954, working surviving pieces of its predecessor into it.

    אגן אבן עגול ונמוך, ועליו דג ברונזה כהה וגדול שפיו פתוח. סביב האגן עומדות שלוש דמויות של שוליות קצבים ששופכות מים מדליים אל תוכו. משנת 1991 יש למזרקה גם נקודת שתייה נמוכה בגובה הרצפה, לכלבים של תושבי מינכן.A low round stone basin with a big dark bronze fish on it, mouth open. Around the basin three figures of butcher's lads pour water from buckets into it. Since 1991 the fountain has also had a low drinking point at ground level, for the dogs of Munich.

    ✨ ביום רביעי של האפר יורד ראש עיריית מינכן אל המזרקה הזאת, ובדרך כלל עם גזבר העיר לצידו, ורוחץ במים את ארנק העיר הריק. הרעיון הוא שכך הוא יתמלא שוב בשנה הבאה. שורשי המנהג נמתחים אחורה עד המאה החמש עשרה.On Ash Wednesday the mayor of Munich comes down to this fountain, usually with the city treasurer beside him, and washes the city's empty purse in the water. The idea is that it will then fill up again over the coming year. The custom can be traced back to the fifteenth century.

    ⚠️ זו אחת מנקודות המפגש המוכרות ביותר בעיר, במיוחד לאנשים שמגיעים מהיישובים שסביב מינכן. כלומר: מקום מצוין לקבוע בו פגישה, ומקום גרוע לחפש בו מישהו בלי לתאם מראש איפה בדיוק ליד המזרקה.This is one of the best-known meeting points in the city, particularly for people coming in from the towns around Munich. Which makes it an excellent place to arrange to meet, and a poor place to look for somebody without having agreed exactly where by the fountain.

13. 13

    בניין העירייה הישןThe Old Town Hall

    פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

    ↓ 128 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה128 m · about 2 min to the next stop

    

    📷 -wuppertaler · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

    🧭 עוד כ-95 מטר מזרחה, פחות מדקה, אל הקצה המזרחי של הכיכר. הבניין הבהיר עם הגמלון המדורג והמגדל הוא זה שסוגר את מריאנפלאץ; מתחתיו נפתח מעבר שדרכו יוצאים אל רחוב טאל. עמדו ברחבה שלפניו, לפני שאתם עוברים במעבר. זו התחנה האחרונה, והמסלול מסתיים כאן.Another 95 metres east, under a minute, to the far end of the square. The pale building with the stepped gable and the tower is the one that closes Marienplatz; a passage runs through underneath it into the Tal. Stand on the open ground in front before you walk through. This is the last stop; the walk ends here.

    יורג פון האלסבאך, המכונה גנגהופר, בנה כאן בשנות השבעים של המאה החמש עשרה את בניין העירייה הגותי, ועד 1874 ישבה בו הנהלת העיר. הוא הוקם במקום מבנה קודם שנזכר לראשונה ב-1310 ושכל מתחמו עלה באש ב-1460 בעקבות פגיעת ברק; מגדל השער התחתון של חומת העיר הראשונה הוסב סביב 1392 למגדל העירייה. ב-1874 עברה הנהלת העיר לבניין העירייה החדש, וב-1934 ו-1935 נפרץ דרך כל קומת הקרקע המעבר הרחב שקיים היום. בהפצצה של 25 באפריל 1944 נפגע הבניין קשות, והמגדל היה יציב כל כך שנאלצו לפוצץ אותו בדצמבר של אותה שנה מחשש קריסה.Jörg von Halsbach, called Ganghofer, built the Gothic town hall here in the 1470s, and the city's governing council sat in it until 1874. It replaced an earlier building first recorded in 1310, whose whole complex burned in 1460 after a lightning strike; the lower gate tower of the first city wall was converted into the town hall tower around 1392. In 1874 the council moved to the New Town Hall, and in 1934 and 1935 the wide passage that runs through today was broken through the entire ground floor. The air raid of 25 April 1944 damaged the building badly, and the tower was left so unsound that it had to be blown up in December of that year before it fell.

    חזית בהירה עם גמלון מדורג בעל שלבים גדולים, ולצידה מגדל צר עם שעון וגג חד. הלב של הבניין הוא אולם המועצה והחגיגות שבקומה הראשונה, שתקרת החבית שלו מגולפת בעץ מעשה ידי הנס וונגר בשנים 1476 ו-1477, ולאורך הקמרון רץ אזור של תשעים ותשעה סמלי ערים. במגדל עצמו יושב היום מוזיאון הצעצועים, שמאכלס מאז 1983 את אוסף הקריקטוריסט איוון שטייגר — צעצועי עץ ופח, בובות, דובים, רכבות ומכונות קיטור.A pale front with a stepped gable of a few big steps, and beside it a narrow tower with a clock and a sharp roof. The heart of the building is the council and banqueting hall on the first floor, its barrel ceiling carved in wood by Hans Wenger in 1476 and 1477, with a frieze of ninety-nine town coats of arms running round the vault. The tower itself now holds the toy museum, home since 1983 to the collection of the cartoonist Ivan Steiger — wooden and tin toys, dolls, teddy bears, trains and steam engines.

    ✨ בתשעה בנובמבר 1938 נשא יוזף גבלס נאום בתוך הבניין הזה, והוא נחשב לאות הפתיחה של ליל הבדולח — הפוגרום שבו נשרפו בתי כנסת ונופצו חנויות ברחבי גרמניה באותו לילה ובלילה שאחריו. הבניין שאתם עומדים מולו הוא בית העירייה של מינכן, לא אתר מפלגתי, וזה בדיוק מה שהופך את העובדה הזאת לקשה: הדבר יצא מכאן.On 9 November 1938 Joseph Goebbels gave a speech inside this building, and it is taken as the signal that began the November pogrom — the night, and the night after it, in which synagogues were burned and shops smashed across Germany. The building you are standing in front of is Munich's town hall, not a party site, and that is exactly what makes the fact a hard one: this went out from here.

    ⚠️ האולם הגדול משמש היום לאירועים רשמיים של ראש העיר ומועצת העיר ואינו פתוח דרך קבע למבקרים, כך שמה שאפשר לראות מבפנים הוא בעיקר מוזיאון הצעצועים שבמגדל. שימו לב גם שדמויות רקדני המוריסקה המפורסמות שבאולם הן העתקים: את המקוריות יצר ארסמוס גראסר סביב 1480, והן נמצאות היום באוסף מוזיאון העיר.The great hall is used today for the mayor's and the city council's formal occasions and is not routinely open, so what you can actually see inside is mostly the toy museum in the tower. Note too that the famous Morris-dancer figures in the hall are copies: Erasmus Grasser carved the originals around 1480, and they belong today to the Munich City Museum.

14. 14

    כנסיית רוח הקודש (הייליג-גייסט)The Church of the Holy Spirit (Heilig-Geist-Kirche)

    פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps

    ↓ 174 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה174 m · about 2 min to the next stop

    

    📷 Rufus46 · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

    🧭 עברו במעבר שמתחת לבניין העירייה הישן, או הקיפו אותו מדרום — כ-75 מטר בסך הכול, כדקה. הכנסייה עומדת ממש מעבר לו, במפגש עם רחבת הוויקטואליינמרקט; המגדל שלה, עם כיפת הבצל, נמצא בקצה המזרחי דווקא — מאחורי המזבח ולא מעל הכניסה. עמדו בקצה השוק והביטו לאחור אליה: משם רואים את המגדל מעל דוכני השוק.Go through the passage under the Old Town Hall, or round it to the south — about 75 metres in all, a minute. The church stands just beyond it, where the Viktualienmarkt opens out; its tower, with the onion dome, is at the east end rather than over the door — behind the altar, not above the entrance. Stand at the edge of the market and look back at it: from there the tower shows above the stalls.

    בסביבות 1208 ייסד הדוכס לודוויג הראשון, המכונה לודוויג מקלהיים, בית חולים בדיוק מחוץ לחומת העיר הישנה — לפני השער התחתון, הוא הטאלבורגטור. אותו שער עצמו הוסב סביב 1392 למגדל של בניין העירייה שהרגע עמדתם מולו. לבית החולים הייתה קפלה רומנסקית על שם קתרינה הקדושה מאלכסנדריה, והיא נזכרת לראשונה במסמך החסות של האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי משנת 1250 בשם כנסיית רוח הקודש של מינכן. ב-1271 הועלה בית החולים למעמד הקהילה השלישית של מינכן, והקפלה הפכה לכנסיית הקהילה שלו. שריפת העיר של 1327 החריבה גם את בית החולים וגם את הקפלה; במקומם נבנתה כנסיית אולם גותית, שאותה השלים ב-1392 האדריכל האחרון שלה, גבריאל רידלר.Around 1208 Duke Ludwig I, known as Ludwig the Kelheimer, founded a hospital just outside the old city wall — in front of the lower gate, the Talburgtor. That same gate was converted around 1392 into the tower of the town hall you have just been standing in front of. The hospital had a Romanesque chapel dedicated to St Catherine of Alexandria, first recorded in Pope Innocent IV's letter of protection of 1250 under the name church of the Holy Spirit of Munich. In 1271 the hospital was raised to Munich's third parish and the chapel became its parish church. The city fire of 1327 destroyed both hospital and chapel; a Gothic hall church replaced them, completed in 1392 by its last master builder, Gabriel Ridler.

    מבחוץ: גוף ארוך בגג רעפים אדום, חזית מערבית בהירה בסגנון ניאו-בארוק, ובקצה המזרחי מגדל צר עם כיפת בצל. בפנים נפתחת כנסיית אולם — שלושה חללים בגובה שווה, בלי חלוקה לספינה גבוהה וספינות נמוכות — שעוצבה מחדש בבארוק. ציור התקרה הגדול הוא העיקר: הוא שוקם אחרי המלחמה לפי המקור, ובין הדמויות שבו מופיע רוכב הבייגלה של מינכן, הברצנרייטר.From outside: a long body under a red tiled roof, a pale neo-Baroque west front, and a narrow tower with an onion dome at the east end. Inside it opens as a hall church — three spaces of equal height, with no tall nave and low aisles — recast in the Baroque. The great ceiling painting is the thing to look up at: it was restored after the war to the original, and among its figures is Munich's pretzel rider, the Brezenreiter.

    ✨ אותה חבורה שבנתה את הכנסיות האחרות בסיור עבדה גם כאן. את הבארוק בפנים עשו בשנים 1724 עד 1730 יוהאן גאורג אטנהופר והאחים אזאם — אותם אחים שבנו לעצמם את כנסיית האזאם, ברחוב זנדלינגר. והחזית המערבית, שנוספה רק בשנים 1885 עד 1888 בידי פרידריך לוול, עוצבה בהשראת סגנונו של ג'ובאני אנטוניו ויסקרדי — האדריכל שבנה את הבירגרזאל בתחילת המסלול הזה, ושאטנהופר הצעיר עבד אצלו כמנהל עבודה. שלוש הכנסיות שראיתם היום קשורות זו לזו בשמות של אותם אנשים.The same circle that built the other churches on this walk worked here too. The Baroque interior was made between 1724 and 1730 by Johann Georg Ettenhofer and the Asam brothers — the same brothers who built the Asamkirche on Sendlinger Straße for themselves. And the west front, added only between 1885 and 1888 by Friedrich Löwel, was designed after the manner of Giovanni Antonio Viscardi — the architect of the Bürgersaal at the start of this walk, under whom the young Ettenhofer had worked as foreman. The three churches you have seen today are tied together by the same names.

    ⚠️ בית החולים עצמו כבר לא כאן: אחרי החילון הוא נהרס ב-1806 כדי לפנות מקום לוויקטואליינמרקט, והשוק שאתם עומדים בקצהו יושב על השטח שלו. גם הכנסייה עצמה כמעט לא שרדה — במלחמת העולם השנייה היא נהרסה עד לקירות החיצוניים, הפנים שוקם תחילה בפשטות, והציור הבארוקי הוחזר למקומו רק אחר כך.The hospital itself is gone: after secularisation it was pulled down in 1806 to clear the ground for the Viktualienmarkt, and the market you are standing at the edge of sits on its footprint. The church barely survived either — in the Second World War it was destroyed down to its outer walls, the interior was first put back simply, and the Baroque painting was only returned later.

15. 15

    כנסיית פטרוס הקדוש (פטרסקירכה, אלטר פטר)St. Peter's Church (Peterskirche, Alter Peter)

    פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות וכרטיסים🌐 Official site — hours & tickets

    ↓ 178 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה178 m · about 2 min to the next stop

    

    📷 José Luiz Bernardes Ribeiro · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

    🧭 מהכנסייה חזרו מערבה לאורך שולי השוק ועלו אל כיכר פטרספלאץ — כ-175 מטר, כשתי דקות וחצי. המגדל שאתם הולכים אליו נראה כבר מהדרך; עמדו ברחבה שלפני הכנסייה, ומי שמתכוון לעלות למעלה מחכה כאן בתור, כי אין כרטיס מראש.From the church head back west along the edge of the market and up into Petersplatz — about 175 metres, some two and a half minutes. The tower you are walking towards is in sight the whole way; stand on the open ground in front of the church, and anyone planning to climb waits their turn here, since there is no advance ticket.

    הקהילה מתארת את המקום ככנסיית הקהילה הוותיקה ביותר במינכן, ובזיליקה רומנסקית עמדה כאן עוד לפני 1180. אחרי שריפת העיר של 1327 החלה ב-1329 בנייה גותית חדשה, שנחנכה ב-1365, ובין 1381 ל-1386 הוקם המגדל שנשא את השעון הציבורי הראשון בעיר. מ-1630 עוצבו פנים הכנסייה מחדש בסגנון הבארוק. הפצצות 1944 ו-1945 גרמו נזק כבד, השיקום התחיל ב-1946, המזבח הראשי הוקדש מחדש ב-1954, וציור התקרה הגדול הושלם רק בשנת 2000.The parish describes this as the oldest parish church in Munich; a Romanesque basilica stood here before 1180. After the city fire of 1327 a new Gothic building was begun in 1329 and consecrated in 1365, and between 1381 and 1386 the tower went up carrying the city's first public clock. From 1630 the interior was recast in the Baroque. The bombing of 1944 and 1945 did heavy damage, rebuilding started in 1946, the high altar was reconsecrated in 1954, and the great ceiling painting was only finished in 2000.

    המגדל הוא נקודת התצפית הקלאסית של מינכן. מלמעלה נפרסים מתחתיכם מריאנפלאץ ובניין העירייה, שני מגדלי הפראואנקירכה עומדים מולכם, וביום צלול, או ביום של רוח הפן — הרוח החמה שיורדת מן ההרים — נמתח הנוף עד רכסי האלפים, מרחק של כמאה קילומטרים. מלמטה, מרחבת השוק, אותו מגדל הוא הסימן שמנחה אתכם חזרה. בתוך הכנסייה, בקפלה החמישית שבצד הצפוני, עומד ארון שרידים בארוקי שחור מעוטר בכסף, ובתוכו שלד שלם של הקדושה מונדיציה — קדושת קטקומבות מרומא, שעצמותיה הובאו לכאן בספטמבר 1677. ב-1804 נאסר להציג אותן והן כוסו בארון עץ, ומאז השיפוץ של 1883 השלד גלוי שוב לעין.The tower is Munich's classic viewpoint. From the top, Marienplatz and the town hall lie below you, the two Frauenkirche towers face you, and on a clear day — or a day of Föhn wind — the view stretches to the Alps a hundred kilometres off. From below, out on the market square, that same tower is what steers you back. Inside the church, in the fifth chapel on the north side, stands a black Baroque reliquary case trimmed with silver holding the complete skeleton of St Munditia — a catacomb saint from Rome whose bones were brought here in September 1677. In 1804 displaying them was forbidden and they were shut behind a wooden case; since the renovation of 1883 the skeleton has been visible again.

    ✨ בתוך הכנסייה, בגומחה בצד, מוצגת שרידה שלמה של קדושה בשם מונדיציה. זהו שלד בארון זכוכית שהובא מקטקומבת סן לורנצו ברומא, מולבש בבד רקום ומקושט באבנים צבעוניות. הכניסה לכנסייה חופשית, וזה הדבר שרוב האנשים שעומדים בתור למגדל לא יודעים שהם עוברים לידו.Inside the church, in a side niche, stands a complete relic of a saint called Munditia. It is a skeleton in a glass case, brought from the San Lorenzo catacomb in Rome, dressed in embroidered cloth and set with coloured stones. The church is free to enter, and this is the thing most of the people queueing for the tower never know they walked past.

    ⚠️ העלייה עולה חמישה אירו למבוגר ושלושה אירו בכרטיס מוזל. המגדל סגור בראשון בינואר, ביום שלישי של הקרנבל, ביום שישי הטוב ובחג המולד, וכן מהשעה 14:00 בעשרים וארבעה ובשלושים ואחד בדצמבר. בחודשי החורף הוא נסגר בימי חול מוקדם יותר מאשר בסוף השבוע: 18:30 לעומת 19:30.The climb costs five euros for an adult and three reduced. The tower is closed on 1 January, on Shrove Tuesday, on Good Friday and on Christmas Day, and from 14:00 on 24 and 31 December. In the winter months it closes earlier on weekdays than at the weekend: 18:30 against 19:30.

16. 16

    שוק הוויקטואליינמרקטViktualienmarkt

    פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

    ↓ 147 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה147 m · about 2 min to the next stop

    

    📷 Dietmar Rabich · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

    🧭 מהכנסייה רדו דרומה מכיכר פטרספלאץ אל הקצה הצפוני של רחבת השוק — כ-180 מטר, כשתי דקות וחצי. עצרו במקום שבו הדוכנים מתחילים: מכאן השוק נפרס לפניכם דרומה, ועמוד המאי הכחול-לבן — נקודת המפגש המקובלת — עומד כמה עשרות מטרים קדימה, בלב הרחבה.From the church drop south out of Petersplatz to the north end of the market — about 180 metres, some two and a half minutes. Stop where the stalls begin: from here the market opens out southwards in front of you, and the blue and white maypole — the accepted meeting point — stands a few dozen metres ahead, in the middle of it.

    השוק גדל מעבר למה שמריאנפלאץ יכלה להכיל, ובשנת 1807 הורה המלך מקסימיליאן הראשון יוזף להזיז אותו כמה מטרים דרומה-מזרחה — לכאן. עמוד המאי הכחול לבן הועמד לראשונה בלב רחבת השוק בארבעה במאי 1962, והוא נשאר מאז נקודת המפגש הברורה ביותר במקום.The market outgrew what Marienplatz could hold, and in 1807 King Maximilian I Joseph ordered it moved a few metres to the south-east — to here. The blue and white maypole was raised in the middle of the market square for the first time on 4 May 1962, and it has been the obvious meeting point here ever since.

    הדוכנים כאן קבועים ולא מתקפלים בערב: ירקנים, גבינות, דבש, נקניקים ופרחים, בשורות שנמשכות בין העצים. עמוד המאי מתנשא מעל הכול, ועל זרועותיו לוחות מצוירים של מקצועות העיר. הקרקע שאתם עומדים עליה היא זו שבית החולים של כנסיית רוח הקודש פינה ב-1806, וכל מה שנפרס כאן מאז נכנס לשטח שהתפנה.The stalls here are permanent, not folded away at night: greengrocers, cheese, honey, sausage and flowers, in rows running between the trees. The maypole rises over all of it, its arms hung with painted panels of the city's trades. The ground you are standing on is the ground the Holy Spirit church's hospital gave up in 1806, and everything spread out here since has filled the space that cleared.

    ✨ השוק הזה הוא מריאנפלאץ שנדחקה החוצה: הוא עמד בכיכר שממנה באתם עד ש-1807 הוציא אותו המלך מקסימיליאן הראשון יוזף כמה מאות מטרים דרומה-מזרחה, לכאן. כלומר החצי האחרון של המסלול הזה הולך בדיוק בדרך שהשוק עצמו עשה. היום הוא משתרע לפי העירייה על 18,591 מטרים רבועים ופועלים בו יותר ממאה מוכרים.This market is Marienplatz pushed out: it stood on the square you have just come from until 1807, when King Maximilian I Joseph moved it a few hundred metres to the south-east, to here. Which means the last part of this walk follows exactly the move the market itself made. Today the city puts it at 18,591 square metres with more than a hundred traders.

    ⚠️ השוק סגור בימי ראשון. בשאר ימות השבוע הוא פועל מ-8:00 עד 20:00, אבל חנויות פרחים, מאפיות ומסעדות קובעות לעצמן שעות משלהן.The market is closed on Sundays. On the other days it runs from 08:00 to 20:00, but florists, bakers and restaurateurs set their own hours.

    🎫 סיור טעימות בשוק הוויקטואליינמרקטViktualienmarkt gourmet food tour

    from $49★ 4.5קנו כרטיסBuy tickets
17. 17

    מזרקות הקומיקאים של השוקThe market's comedians' fountains

    פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps

    ↓ 115 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה115 m · about 2 min to the next stop

    

    📷 Strubbl · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

    🧭 המשיכו דרומה בין הדוכנים, כ-145 מטר, כשתי דקות — עמוד המאי נשאר מאחוריכם בדרך. אתם מחפשים מזרקה שבמרכזה דמות ברונזה של איש רזה בכובע ובמעיל, אוחז מטרייה ועומד על כדור אבן: זו מזרקת קרל ולנטין. עמדו מולה, ומשם נמדדות כל האחרות.Carry on south between the stalls, about 145 metres, some two minutes — you pass the maypole on the way. You are looking for a fountain with a bronze figure at its centre: a thin man in a hat and coat, holding an umbrella and standing on a stone ball. That is the Karl Valentin fountain. Stand in front of it, and the others are all measured from here.

    שש מזרקות בשוק הזה מוקדשות לזמרים עממיים ולקומיקאים של מינכן, והן הוצבו לאורך רבע מאה: קרל ולנטין (ארנסט אנדריאס ראוך, 1953) ווייס פרדל (יוזף ארבר, 1953) היו בין הראשונות, אחריהן ליזל קרלשטאדט (הנס אוזל, 1961), ואחרונה רוידר יאקל (הנס אוזל, 1977). את מזרקת אידה שומאכר יצרה מרלנה נויבאואר-ורנר ואת זו של אליזה אאולינגר אנטון ריקל.Six fountains in this market are dedicated to Munich's folk singers and comedians, and they went up over a quarter of a century: Karl Valentin (Ernst Andreas Rauch, 1953) and Weiß Ferdl (Josef Erber, 1953) were among the first, then Liesl Karlstadt (Hans Osel, 1961), and last Roider Jackl (Hans Osel, 1977). Ida Schumacher's fountain is by Marlene Neubauer-Woerner and Elise Aulinger's by Anton Rückel.

    מהמזרקה של ולנטין אפשר לאתר את כל השאר בלי מפה. כשישים מטר ממזרח לה עומדת מזרקת ליזל קרלשטאדט, ומעט צפונה ממנה, כבר בשולי גן הבירה, זו של וייס פרדל. כשבעים וחמישה מטר דרומה-מזרחה נמצאת מזרקת אידה שומאכר. רוידר יאקל ואליזה אאולינגר רחוקות יותר צפונה, במעלה שורות הדוכנים. ולא כל המזרקות כאן הן לאנשים: בין הדוכנים מפוזרות גם מזרקת דבש ומזרקת תפוחי אדמה, שנקראות על שם מה שנמכר לידן.From Valentin's fountain you can find all the others without a map. Some sixty metres east of it stands Liesl Karlstadt's, and a little north of that, already on the edge of the beer garden, is Weiß Ferdl's. About seventy-five metres to the south-east is Ida Schumacher's. Roider Jackl's and Elise Aulinger's are further north, up the rows of stalls. And not every fountain here is for a person: a honey fountain and a potato fountain stand among the stalls too, named for what is sold beside them.

    ✨ ביום שישי הראשון של אוגוסט מקשטים את המזרקות בפרחים ומתקיימות לידן הופעות ללא תשלום. גם בשאר השנה מונחים עליהן לפעמים זרים — הדמויות האלה עדיין מוכרות בעיר, ולא רק מהמזרקות.On the first Friday in August the fountains are dressed with flowers and free performances are held beside them. For the rest of the year too you will sometimes find a bunch laid on one of them — these figures are still known in the city, and not only from the fountains.

18. 18

    גן הבירה של הוויקטואליינמרקטThe Viktualienmarkt beer garden

    פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

    

    📷 H-stt · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

    🧭 ממזרקת ולנטין חזרה צפונה-מזרחה, כ-115 מטר, כדקה וחצי. אתם מגיעים אל שורות שולחנות ארוכים בצל ערמונים גבוהים, בלב השוק. אין מארחת ואין הושבה: בוחרים ספסל פנוי ומתיישבים.Back north-east from Valentin's fountain, about 115 metres, a minute and a half. You come to rows of long tables in the shade of tall chestnut trees, in the middle of the market. Nobody seats you: you find a free bench and sit down.

    בגן הבירה הזה כאלף מקומות ישיבה, והוא היחיד במינכן שיושב בתוך שוק פעיל. הבירה שמוגשת בו מתחלפת: שש המבשלות הגדולות של מינכן מתחלפות כאן כל חמישה עד שישה שבועות, ואיזו מהן מוזגת כרגע רשום בדלפק ההגשה.This beer garden seats about a thousand, and it is the only one in Munich that sits inside a working market. The beer served changes: Munich's six big breweries rotate here every five to six weeks, and whichever is pouring is posted at the serving counter.

    השולחנות משותפים, ומי שמגיע לבד מתיישב מול אנשים שלא הכיר. מסביב נמשך השוק כרגיל — דוכני הגבינות, הפרחים והנקניקים ממשיכים לעבוד בזמן שכאן שותים. הערמונים שמעליכם הם הסיבה שהמקום נשאר קריר גם בצהריים של אוגוסט, וגם הסיבה שבחורף רוב השולחנות ריקים.The tables are shared, and anyone arriving alone sits down opposite people they have never met. The market carries on around it — the cheese, flower and sausage stalls keep working while people drink here. The chestnuts overhead are why the place stays cool at midday in August, and also why most of the tables are empty in winter.

    ✨ זה הכלל ששווה להכיר בסוף מסלול: מותר להביא אוכל משלכם ולפרוס אותו על השולחן, ובלבד שאת המשקה קונים כאן. כלומר אפשר לקנות גבינה, לחם ופרי בדוכנים שעברתם לידם בדרך, לשבת אתם בגן ולהזמין רק את הכוס.This is the rule worth knowing at the end of a walk: you may bring your own food and lay it out on the table, provided you buy your drink here. So you can shop the stalls you passed on the way in — cheese, bread, fruit — sit down with them, and order only the glass.

    ⚠️ שעות הפעילות תלויות במזג האוויר ובשעות של בעלי הדוכנים עצמם, ואין להן לוח קבוע. השוק כולו סגור בימי ראשון.Opening hours depend on the weather and on the hours the food businesses themselves keep, and there is no fixed timetable. The market as a whole is closed on Sundays.