העיר העתיקה של מינכן — מקרלספלאץ אל ההופבראוהאוסMunich Old Town — from Karlsplatz to the Hofbräuhaus

התוואי נותב להולכי רגל בין התחנות שבמקור, לפי הסדר שלו — הוא אינו קו ישר בין סיכות. הקישו על מספר במפה כדי לקפוץ לתחנה.The trace is foot-routed between the source's stops, in its order — it is not a straight line between pins. Tap a number on the map to jump to that stop.

1. 1

   כיכר קרלספלאץ (שטאכוס)Karlsplatz (Stachus)

   

   📷 Diego Delso · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

   🧭 זו נקודת הפתיחה, ואין לפניה תחנה קודמת. היציאה מתחנת קרלספלאץ, של הרכבת ושל הרכבת התחתית, נפתחת אל הכיכר עצמה, כמה עשרות מטרים מהמזרקה. עמדו ליד המזרקה העגולה עם הפנים אל שער הקרלסטור שממזרח לה — לשם ממשיך המסלול.This is the starting point, so there is no stop before it. The exit from the Karlsplatz S-Bahn and U-Bahn station opens straight onto the square, a few dozen metres from the fountain. Stand by the round fountain facing the Karlstor gate to the east — that is the way the walk goes on.

   הכיכר נושאת רשמית את שמו של קרל תיאודור, הנסיך הבוחר — אחד מנסיכי האימפריה הרומית הקדושה שרק להם הייתה הזכות לבחור את הקיסר — שבשנת 1791 הורה לפרק כאן את הביצורים ואת חומת העיר. אבל תושבי מינכן קוראים לה כבר דורות שטאכוס, על שם פונדק שהחזיק במקום איש בשם אאוסטכיוס פדרל. עד 1972 עברו כאן מכוניות וחשמליות ישר דרך שער הקרלסטור אל רחוב נויהאוזר, והתנועה הזאת נפסקה רק כשמינכן הפכה את מרכז העיר לאזור הולכי רגל.The square is officially named after Karl Theodor, the prince-elector — one of the princes of the Holy Roman Empire who alone held the right to elect the emperor — who in 1791 had the fortifications and the city wall here taken down. But for generations locals have called it the Stachus, after an innkeeper named Eustachius Föderl who once traded on this spot. Until 1972 cars and trams drove straight across it and through the Karlstor into Neuhauser Straße; that traffic only stopped when Munich turned its centre into a pedestrian zone.

   מולכם נפרסת קשת של בנייני אבן צהובים עם אכסדרות, ובמרכזה מזרקה עגולה רחבה שרסס המים שלה מגיע עד לספסלי האבן שסביבה. במרכז התמונה עומד שער הקרלסטור, ומאחוריו נפתח רחוב הולכי הרגל שממשיך אל מרכז העיר העתיקה. מתחת לרגליכם פועלת קומת קניות תת קרקעית שלמה, ומכל הכיוונים נכנסים ויוצאים נוסעי רכבת, רכבת תחתית וחשמלית.In front of you a semicircle of yellow arcaded buildings curves around a wide round fountain whose spray reaches the stone blocks people sit on. The Karlstor gate stands in the middle of that curve, and behind it the pedestrian street runs on into the old town. Under your feet is a whole underground shopping level, and people are pouring in and out of the S-Bahn, U-Bahn and tram stops on every side.

   ✨ בפינות הקשת של הקרלסטור בולטים ארבעה ראשי אבן, וכל אחד מהם דמות מינכנאית אמיתית: יוזף זולצבק, זמר עממי ומנצח תזמורת; גאורג פראנגר, ליצן החצר האחרון של בוואריה; יוזף הובר המכונה פינסנזפרל, שהתפרנס מהעברת פתקי אהבה; ופרנץ קסבר קרנקל, סוחר סוסים ועגלון.Four carved heads jut from the corners of the Karlstor's archway, and each one is a real Munich character: Josef Sulzbeck, a folk singer and bandmaster; Georg Pranger, Bavaria's last court jester; Joseph Huber, nicknamed Finessensepperl, who made his living carrying love notes; and Franz Xaver Krenkl, a horse dealer and coachman.

   ⚠️ לכיכר יש שתי עונות שונות מאוד. ביום קיץ חם המזרקה העגולה היא נקודת הצינון שלה, ובחורף מגיע לכאן אירוע ההחלקה על הקרח של מינכן, האייסצאובר, ואפשר להחליק בכיכר עצמה.The square has two very different seasons. On a hot summer day the round fountain is where it cools off, and in winter Munich's ice-skating event, the Eiszauber, comes here and you can skate on the square itself.

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

2. 2

   כנסיית מיכאל הקדוש (מיכאלסקירכה)St. Michael's Church (Michaelskirche)

   

   📷 Fred Romero from Paris, France · CC BY 2.0 · Wikimedia Commons

   🧭 עברו מתחת לשער הקרלסטור והמשיכו מזרחה ברחוב נויהאוזר, רחוב הולכי הרגל, כ-450 מטר — כ-6 דקות הליכה. החזית הבהירה של הכנסייה נמצאת בצד שמאל של הרחוב, בין החנויות; עמדו מולה, במרחק כמה צעדים, כדי לראות את גומחות הפסלים שבחזית.Walk under the Karlstor and keep going east along Neuhauser Straße, the pedestrian street, for about 450 metres — some 6 minutes. The church's pale facade is on the left-hand side of the street, in among the shops; stand in front of it, a few paces back, to take in the niched figures across the front.

   הדוכס וילהלם החמישי הזמין את בניית הכנסייה בין 1583 ל-1597 עבור מסדר הישועים, והיא נחשבת לכנסיית הרנסאנס הראשונה מצפון להרי האלפים. קמרון החבית הענקי שמעל האולם קרס אחרי ההפצצות במלחמת העולם השנייה, ונבנה מחדש בשנות השיקום. שיפוץ נוסף, שנמשך ארבע שנים, הסתיים באביב 2013.Duke Wilhelm V commissioned the church between 1583 and 1597 for the Jesuit order, and it is counted as the first Renaissance church north of the Alps. The huge barrel vault over the hall collapsed after the air raids of the Second World War and was rebuilt in the post-war years. A further restoration, four years long, was finished in the spring of 2013.

   החזית הבהירה נדחקת בין חנויות רחוב הולכי הרגל, וחמש עשרה דמויות של שליטים עומדות בגומחות שלה. בפנים תגלו אולם אחד רחב מאוד, ללא עמודים באמצע, שמעליו נמתח קמרון חבית לבן אחד. בצד ימין קדימה, מתחת למזבח הצדדי של פרנציסקוס חבייר, נפתחת הכניסה למרתף הקבורה של בית ויטלסבאך.The pale facade is squeezed between the shops of the pedestrian street, with fifteen figures of rulers standing in its niches. Inside is one very wide hall with no pillars down the middle, roofed by a single white barrel vault. Front right, below the side altar of St Francis Xavier, an opening leads down into the burial crypt of the House of Wittelsbach.

   ✨ במרתף שמתחת לכנסייה קבורים שלושים בני בית ויטלסבאך, ובהם המלך לודוויג השני, הדוכס וילהלם החמישי והנסיך הבוחר מקסימיליאן הראשון.Thirty members of the House of Wittelsbach lie in the crypt below the church, among them King Ludwig II, Duke Wilhelm V and Elector Maximilian I.

   ⚠️ שעות הפתיחה משתנות לפי היום: בימי שני ושישי הכנסייה נפתחת ב-9:30, בימי שלישי עד חמישי ובשבת ב-7:30, וסוגרת ב-19:00. בימי ראשון היא פתוחה מ-7:30 ועד 22:00. קפלת הצלב נפתחת רק בזמן תפילת הבוקר המוקדמת, ועל הביקור במרתף הקבורה נגבים דמי כניסה.The hours change from day to day: Monday and Friday the church opens at 09:30, Tuesday to Thursday and Saturday at 07:30, and it closes at 19:00. On Sunday it is open from 07:30 until 22:00. The Chapel of the Cross opens only for early morning mass, and an admission fee is charged for the crypt.

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות וכרטיסים🌐 Official site — hours & tickets

3. 3

   כנסיית האזאם (יוהאן נפומוק הקדוש)Asamkirche (St. Johann Nepomuk)

   

   📷 Diego Delso · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 צאו חזרה אל רחוב נויהאוזר, המשיכו בו עוד כ-80 מטר מזרחה ופנו ימינה לרחוב פרברגראבן, שיורד דרומה אל כיכר גאורג קרונאוויטר ומשם אל רחוב זנדלינגר. פנו ברחוב זנדלינגר לדרום-מערב, לכיוון השער; אחרי כ-230 מטר החזית הצרה של הכנסייה עומדת בצד ימין, כמעט נבלעת בין חלונות הראווה — חפשו את מספר 32.Come back out to Neuhauser Straße, carry on east along it for another 80 metres or so and turn right into Färbergraben, which runs south to Georg-Kronawitter-Platz and on to Sendlinger Straße. Turn south-west along Sendlinger Straße, towards the gate; after about 230 metres the church's narrow front is on the right, all but swallowed between the shop windows — look for number 32.

   שני האחים אזאם, קוסמאס דמיאן הצייר ואגיד קווירין הפסל, בנו את הכנסייה בין 1733 ל-1746 ליד בית המגורים שלהם, ובתחילה כקפלה פרטית לגמרי. רק אחרי לחץ מצד השכנים היא נפתחה לציבור. היא הוקדשה ליוהאן נפומוק הקדוש, וההסברים לכך שונים: הוא היה קדוש מגן של בוואריה, אבן הפינה הונחה ביום החג שלו, והאחים ייחסו לו את הצלת ספינתם במסע על הדנובה.The two Asam brothers, Cosmas Damian the painter and Egid Quirin the sculptor, built this church between 1733 and 1746 beside their own home, and at first entirely as a private chapel. It opened to the public only after pressure from their neighbours. It is dedicated to St John Nepomuk, and the explanations differ: he was a patron saint of Bavaria, the foundation stone was laid on his feast day, and the brothers credited him with saving their boat on a Danube crossing.

   החזית רחבה שמונה מטרים בלבד ונדחסת בין חלונות ראווה, כך שקל לחלוף על פניה בלי לשים לב. בפנים העומק הוא עשרים ושניים מטרים, וכל סנטימטר מכוסה בטיח מעוצב, בזהב ובשיש אדמדם, עם ציור תקרה שנמתח על כל האורך. מעל המזבח מרחפות דמויות השילוש, ואור נופל עליהן מחלונות שמוסתרים מן העין.The front is only eight metres wide and is wedged between shop windows, so it is easy to walk past without noticing. Inside, the depth runs to twenty-two metres and every centimetre is covered in moulded plaster, gold and reddish marble, with a ceiling painting stretched the whole length. Above the altar the figures of the Trinity float in light that falls from windows you cannot see.

   ✨ אגיד קווירין אזאם תכנן את הכנסייה כך שיוכל לראות את המזבח מחלון בית המגורים שלו הסמוך. את חזית הבית הזה האחים עיצבו מחדש ב-1734 והעמיסו עליה עבודת טיח, והוא עומד שם עד היום — אבל אינו פתוח למבקרים.Egid Quirin Asam laid the church out so that he could see the altar from a window in his own house next door. The brothers redesigned that house's facade in 1734 and loaded it with stucco work; it is still standing, but it is not open to visitors.

   ⚠️ בימי שישי הכנסייה נפתחת רק ב-13:00. מאפריל עד אוקטובר היא פתוחה עד 19:00 ובשאר החודשים עד 18:00, וביתר ימי השבוע היא נפתחת ב-9:00. בימי ראשון ובחגים נערכת בה תפילה ב-10:00.On Fridays the church opens only at 13:00. From April to October it stays open until 19:00 and in the other months until 18:00, and on the rest of the week it opens at 09:00. Mass is celebrated here at 10:00 on Sundays and public holidays.

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

4. 4

   שער זנדלינגרSendlinger Tor

   

   📷 Guido Radig · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 המשיכו באותו כיוון עוד כ-200 מטר במורד רחוב זנדלינגר, כ-3 דקות הליכה. השער חוסם את קצה הרחוב ואי אפשר לפספס אותו; עמדו בכיכר הפתוחה שלפניו, מול שני המגדלים, לפני שאתם עוברים מתחת לקשת.Carry on the same way for another 200 metres or so down Sendlinger Straße, about 3 minutes. The gate blocks the end of the street and cannot be missed; stand on the open square in front of it, facing the two towers, before you walk under the arch.

   השער נבנה בין 1285 ל-1337, כחלק מחומת ההגנה השנייה שהוקמה בהרחבת העיר הגדולה של לודוויג הבווארי — לודוויג הרביעי, דוכס בוואריה העילית ולימים קיסר האימפריה הרומית הקדושה. מה שעומד כאן היום הוא תוצאה של תוספות לאורך מאות שנים: המגדלים הצדדיים שמקנים לשער את קו המתאר שלו הם עבודה משנת 1420, ארנולד צנטי — האדריכל שעמד בראש לשכת הבנייה של העיר — שיקם ב-1860 את שני מגדלי הצד ואת הקיר הפנימי עם שלושת פתחי השער, ובשנות השמונים של המאה העשרים נערך שיפוץ כללי. מלחמת העולם השנייה הותירה בו נזק קל בלבד. השער הוא אחד משלושה שערי עיר עתיקים בלבד ששרדו במינכן.The gate went up between 1285 and 1337, as part of the second ring of fortifications built during the great city expansion under Ludwig the Bavarian — Ludwig IV, Duke of Upper Bavaria and later Holy Roman Emperor. What stands here now is the product of centuries of additions: the side towers that give the gate its outline are work of 1420, Arnold Zenetti — the architect who headed the city's building department — restored the two flanking towers and the inner wall with its three entrances in 1860, and a general renovation followed in the 1980s. The Second World War left it only slightly damaged. It is one of just three of Munich's old city gates still standing.

   שני מגדלי לבנים אדומים ניצבים משני צדי קשת אחת גדולה, שדרכה עוברים הולכי הרגל אל תוך רחוב זנדלינגר. הכיכר סביב פתוחה ורחבה, ומצדדיה נפתחות כניסות הרכבת התחתית. הלבנים כהות מהזמן, וניגוד הצבע מול בנייני החנויות מאחורי השער בולט מיד.Two red brick towers stand either side of one big arch, and people walk through it into Sendlinger Straße. The square around it is open and wide, with U-Bahn entrances on the sides. The brick has darkened with age, and the contrast against the shopfronts beyond the gate is immediate.

   ✨ הקשת הרחבה שדרכה אתם הולכים אינה מימי הביניים. במקור היו לשער שלושה פתחי כניסה נפרדים, והתנועה היא שסילקה אותם: בשיפוץ של 1906 הוחלפו השלושה בקשת מרכזית אחת ורחבה, זו שאתם עוברים בה היום, ואת שערי המגדלים החדשים עיצב וילהלם ברטש — שמילא את אותו תפקיד בלשכת הבנייה של העיר, דור אחרי צנטי.The wide arch you walk through is not medieval. The gate originally had three separate entrances, and traffic is what removed them: in the 1906 rebuild the three were replaced by a single wide central arch, the one you walk through today, and the new tower portals were designed by Wilhelm Bertsch — who held Zenetti's old post at the city's building department a generation later.

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

5. 5

   כנסיית פטרוס הקדוש (פטרסקירכה, אלטר פטר)St. Peter's Church (Peterskirche, Alter Peter)

   

   📷 Flocci Nivis · CC BY 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 כאן מסתובבים: חוזרים לאורך כל רחוב זנדלינגר לצפון-מזרח, חולפים שוב על פני כנסיית האזאם וממשיכים ישר אל רחבת הרינדרמרקט. בקצה שלה פונים ימינה אל כיכר פטרספלאץ הקטנה — כ-750 מטר, כ-10 דקות. עמדו ברחבה שלפני הכנסייה, מול המגדל; מי שמתכוון לעלות למעלה מחכה כאן בתור, כי אין כרטיס מראש.Here you turn around: back up the whole length of Sendlinger Straße to the north-east, past the Asamkirche again, and straight on into the Rindermarkt. At its far end turn right into the small Petersplatz — about 750 metres, some 10 minutes. Stand on the open ground in front of the church, facing the tower; anyone planning to climb waits their turn here, since there is no advance ticket.

   הקהילה מתארת את המקום ככנסיית הקהילה הוותיקה ביותר במינכן, ובזיליקה רומנסקית עמדה כאן עוד לפני 1180. אחרי שריפת העיר של 1327 החלה ב-1329 בנייה גותית חדשה, שנחנכה ב-1365, ובין 1381 ל-1386 הוקם המגדל שנשא את השעון הציבורי הראשון בעיר. מ-1630 עוצבו פנים הכנסייה מחדש בסגנון הבארוק. הפצצות 1944 ו-1945 גרמו נזק כבד, השיקום התחיל ב-1946, המזבח הראשי הוקדש מחדש ב-1954, וציור התקרה הגדול הושלם רק בשנת 2000.The parish describes this as the oldest parish church in Munich; a Romanesque basilica stood here before 1180. After the city fire of 1327 a new Gothic building was begun in 1329 and consecrated in 1365, and between 1381 and 1386 the tower went up carrying the city's first public clock. From 1630 the interior was recast in the Baroque. The bombing of 1944 and 1945 did heavy damage, rebuilding started in 1946, the high altar was reconsecrated in 1954, and the great ceiling painting was only finished in 2000.

   המגדל הוא נקודת התצפית הקלאסית של מינכן. מלמעלה נפרסים מתחתיכם מריאנפלאץ ובניין העירייה, שני מגדלי הפראואנקירכה עומדים מולכם, וביום צלול, או ביום של רוח הפן — הרוח החמה שיורדת מן ההרים — נמתח הנוף עד רכסי האלפים, מרחק של כמאה קילומטרים. מלמטה, מרחבת השוק, אותו מגדל הוא הסימן שמנחה אתכם חזרה.The tower is Munich's classic viewpoint. From the top, Marienplatz and the town hall lie below you, the two Frauenkirche towers face you, and on a clear day — or a day of Föhn wind — the view stretches to the Alps a hundred kilometres off. From below, out on the market square, that same tower is what steers you back.

   ✨ אין הזמנות ואין כרטיס מראש: מי שרוצה לעלות פשוט מגיע ומחכה בתור. העלייה היא 306 מדרגות עד רחבת התצפית, ובדרך למעלה אתם חולפים על פני קומת הפעמונים — מבעד לחלונות אפשר להביט בשמונת פעמוני המגדל ולראות אותם מצלצלים, ובהם פעמון היובל של שמונה מאות השנים לעיר מינכן.There is no booking and no advance ticket: you turn up and wait your turn. It is 306 steps to the viewing platform, and on the way up you pass the bell chamber — through its windows you can look at the tower's eight bells and watch them ring, among them the jubilee bell for Munich's eight hundredth anniversary.

   ⚠️ העלייה עולה חמישה אירו למבוגר ושלושה אירו בכרטיס מוזל. המגדל סגור בראשון בינואר, ביום שלישי של הקרנבל, ביום שישי הטוב ובחג המולד, וכן מהשעה 14:00 בעשרים וארבעה ובשלושים ואחד בדצמבר. בחודשי החורף הוא נסגר בימי חול מוקדם יותר מאשר בסוף השבוע: 18:30 לעומת 19:30.The climb costs five euros for an adult and three reduced. The tower is closed on 1 January, on Shrove Tuesday, on Good Friday and on Christmas Day, and from 14:00 on 24 and 31 December. In the winter months it closes earlier on weekdays than at the weekend: 18:30 against 19:30.

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות וכרטיסים🌐 Official site — hours & tickets

6. 6

   שוק הוויקטואליינמרקטViktualienmarkt

   

   📷 Dietmar Rabich · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 הקיפו את הכנסייה אל צדה הדרומי וירדו משם אל רחבת השוק, כ-250 מטר בלבד — כ-3 דקות. עמוד המאי הכחול-לבן ניצב בלב הרחבה והוא נקודת המפגש המקובלת; עמדו לרגליו, ומשם שורות הדוכנים נמשכות לכל הכיוונים.Go round the church to its south side and drop down from there into the market square, only about 250 metres — some 3 minutes. The blue and white maypole stands in the middle of it and is the accepted meeting point; stand at its foot, and the rows of stalls run off from there in every direction.

   השוק גדל מעבר למה שמריאנפלאץ יכלה להכיל, ובשנת 1807 הורה המלך מקסימיליאן הראשון יוזף להזיז אותו כמה מטרים דרומה-מזרחה — לכאן. עמוד המאי הכחול לבן הועמד לראשונה בלב רחבת השוק בארבעה במאי 1962, והוא נשאר מאז נקודת המפגש הברורה ביותר במקום.The market outgrew what Marienplatz could hold, and in 1807 King Maximilian I Joseph ordered it moved a few metres to the south-east — to here. The blue and white maypole was raised in the middle of the market square for the first time on 4 May 1962, and it has been the obvious meeting point here ever since.

   הדוכנים כאן קבועים ולא מתקפלים בערב: ירקנים, גבינות, דבש, נקניקים ופרחים, בשורות שנמשכות בין העצים. עמוד המאי מתנשא מעל הכול, ועל זרועותיו לוחות מצוירים של מקצועות העיר. בין הדוכנים מפוזרות שש מזרקות שנושאות דמויות של אמנים מינכנאים, ובקצה יושב גן הבירה בצל ערמונים.The stalls here are permanent, not folded away at night: greengrocers, cheese, honey, sausage and flowers, in rows running between the trees. The maypole rises over all of it, its arms hung with painted panels of the city's trades. Six fountains carrying figures of Munich performers stand among the stalls, and at one end the beer garden sits under chestnut trees.

   ✨ שש המזרקות מנציחות זמרים עממיים וקומיקאים של מינכן: קרל ולנטין, ליזל קרלשטאדט, אידה שומאכר, רוידר יאקל, אליזה אאולינגר ווייס פרדל. ביום שישי הראשון של אוגוסט מקשטים אותן בפרחים ומתקיימות הופעות ללא תשלום.The six fountains commemorate Munich folk singers and comedians: Karl Valentin, Liesl Karlstadt, Ida Schumacher, Roider Jackl, Elise Aulinger and Weiß Ferdl. On the first Friday in August they are dressed with flowers and there are free performances.

   ⚠️ השוק סגור בימי ראשון. בשאר ימות השבוע הוא פועל מ-8:00 עד 20:00, אבל חנויות פרחים, מאפיות ומסעדות קובעות לעצמן שעות משלהן.The market is closed on Sundays. On the other days it runs from 08:00 to 20:00, but florists, bakers and restaurateurs set their own hours.

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   🎫 סיור טעימות בשוק הוויקטואליינמרקטViktualienmarkt gourmet food tour

   from $49★ 4.5קנו כרטיסBuy tickets
7. 7

   מריאנפלאץ, בניין העירייה החדש והגלוקנשפילMarienplatz, the New Town Hall and the Glockenspiel

   

   📷 Diliff · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

   🧭 חזרו צפונה בין שורות הדוכנים, עלו שוב לצד כנסיית פטרוס, ומשם נפתחת לפניכם כיכר מריאנפלאץ — כ-400 מטר, כ-5 דקות. עמדו ליד עמוד מריה שבמרכז הכיכר עם הפנים אל בניין העירייה: זו הנקודה שממנה צופים בגלוקנשפיל, שנמצא במגדל שמולכם.Head back north between the rows of stalls, up past St Peter's again, and Marienplatz opens in front of you — about 400 metres, some 5 minutes. Stand by the Marian column in the middle of the square facing the town hall: this is where the Glockenspiel is watched from, and it is in the tower ahead of you.

   עד 1854 לכיכר לא היה שם משלה: קראו לה פשוט השוק, הכיכר או שרנפלאץ. באותה שנה עבר שוק התבואה לרחוב בלומנשטראסה, והכיכר קיבלה את השם מריאנפלאץ. עמוד מריה שבמרכזה הוקם עוד קודם, ב-1638, בהוראת מקסימיליאן הראשון — דוכס בוואריה, שקיבל ב-1623 את מעמד הנסיך הבוחר — וכהודיה על כך שמינכן שרדה את מלחמת שלושים השנים; הוא נחנך בשבעה בנובמבר של אותה שנה. את בניין העירייה החדש תכנן גאורג פון האוברייסר, שזכה בתפקיד בגיל עשרים וחמש, והבנייה נמשכה בשלושה שלבים בין 1867 ל-1905.Until 1854 the square had no name of its own: people called it simply the market, the square, or the Schrannenplatz. In that year the grain market moved to Blumenstraße and the square became Marienplatz. The Marian column in the middle went up earlier, in 1638, on the orders of Maximilian I — Duke of Bavaria, raised to prince-elector in 1623 — and in thanks for Munich surviving the Thirty Years' War; it was inaugurated on 7 November of that year. The New Town Hall was designed by Georg von Hauberrisser, who won the job at twenty-five, and it was built in three phases between 1867 and 1905.

   חזית העירייה נמתחת לאורך 98.5 מטרים, ומעליה מגדל בגובה 85 מטרים שבראשו דמות המינכנר קינדל, סמל העיר מינכן — נזיר בגלימה שחורה עם מכסה ראש, שעם השנים צויר יותר ויותר כילד. במגדל הזה מותקן הגלוקנשפיל: 43 פעמונים ושתי קומות של דמויות נעות, שפועלות היום על חשמל סולארי. בקומה העליונה נחגגת חתונתו של הדוכס וילהלם החמישי עם רנטה מלוריין, שנערכה בפברואר 1568, ובה טורניר אבירים שבו מנצח האביר הבווארי את יריבו מלוריין; בקומה התחתונה רוקדים בוני החביות את ריקוד השפלר — לפי הסיפור הם היו הראשונים שיצאו שוב אל הרחובות אחרי מגפה קשה. עמוד מריה מתנשא ליותר מאחד עשר מטרים, ולרגליו ארבעה כרובים נלחמים בנחש, באריה, בדרקון ובבזיליסק — כפירה, מלחמה, רעב ומגפה. במורד הכיכר עומדת מזרקת הדגים משנת 1954 של יוזף הנזלמן, ובפינת רחוב וויינשטראסה נמצא הוורמאק, פינת הדרקון של הבניין: דרקון נחשי מנחושת מטפס על הצריח, ומעליו שלושה תבליטים שמספרים את אגדת הדרקון שהפיץ במינכן את המגפה.The town hall front runs 98.5 metres, with an 85-metre tower above it carrying the Münchner Kindl, Munich's coat-of-arms figure — a monk in a black hooded habit, drawn more and more over the years as a child. That tower holds the Glockenspiel: 43 bells and two levels of moving figures, run today on solar electricity. On the upper level the wedding of Duke Wilhelm V to Renate of Lorraine, held in February 1568, is celebrated with the jousting tournament in which the Bavarian knight beats his opponent from Lorraine; on the lower level the coopers dance the Schäfflertanz — the story goes that they were the first back out on the streets after a severe plague. The Marian column stands over eleven metres high, and at its foot four cherubs fight a serpent, a lion, a dragon and a basilisk — heresy, war, famine and plague. Down the square is the Fish Fountain of 1954 by Josef Henselmann, and on the Weinstraße corner is the Wurmeck, the building's dragon corner: a copper serpent-dragon climbs the turret, and above it three reliefs tell the legend of the dragon that spread the plague through Munich.

   ✨ דמות המינכנר קינדל שבראש המגדל אינה המצאה סמלית בלבד: היא עוצבה לפי לודוויג, בנו בן התשע של הפסל אנטון שמיד. ובכניסה לאולם הכרטיסים לשעבר, שהיום הוא גלריית העירייה, ניצבים זה מול זה שני בעלי חיים מגולפים שמביעים את דעתה של העיר על כספכם: הכלב מכשכש בזנבו לכסף שנכנס לקופה, והפאג נוהם על כסף שיוצא ממנה.The Münchner Kindl on top of the tower is not just a symbol: it was modelled on Ludwig, the nine-year-old son of the sculptor Anton Schmid. And at the entrance to the old ticket hall, now the City Hall Gallery, the city's opinion of your business with it is carved in stone: two animals face each other, a dog whose wagging tail is for money coming in, and a pug whose growl is for money going out.

   ⚠️ הגלוקנשפיל פועל כל יום ב-11:00 וב-12:00, והשעה הנוספת של 17:00 קיימת רק מחודש מרץ עד אוקטובר. מה שקורה ב-21:00 הוא לא המופע המלא אלא הופעה קצרה של שומר הלילה, המלאך והמינכנר קינדל. הצפייה מהכיכר היא ללא תשלום.The Glockenspiel plays every day at 11:00 and 12:00, and the extra 17:00 showing runs only from March to October. What happens at 21:00 is not the full display but a short appearance by the night watchman, the angel and the Münchner Kindl. Watching from the square costs nothing.

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

8. 8

   הפראואנקירכה, קתדרלת מינכןThe Frauenkirche, Munich Cathedral

   

   📷 Martin Falbisoner · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

   🧭 צאו מהכיכר בפינה שבה ניצב הדרקון של הוורמאק ולכו צפונה לאורך צדו המערבי של בניין העירייה. משם עוברים בסימטת פילסרברוי הצרה, שמובילה אל כיכר פראואנפלאץ — כ-350 מטר בסך הכול, כ-4 דקות. הכניסה לקתדרלה פונה אל הכיכר הזאת; עמדו מולה, וטביעת הרגל המסומנת ברצפה נמצאת ממש בכניסה.Leave the square at the corner where the Wurmeck dragon sits and walk north along the west side of the town hall. From there the narrow Filserbräugasse leads through to Frauenplatz — about 350 metres in all, some 4 minutes. The cathedral entrance faces that square; stand in front of it, and the footprint marked in the floor is right by the door.

   אבן הפינה הונחה ב-1468, והאחראי לבנייה היה יורג מהלספך, בנאי שהתמחה בעבודת לבנים — ולכן דווקא הוא נבחר, שכן הכנסייה תוכננה מלכתחילה כמבנה לבנים ולא כמבנה אבן מסותתת. היא הושלמה בעשרים שנה בלבד, פרק זמן חריג למבנה בסדר גודל כזה. כיפות הבצל שעל המגדלים הוצבו רק בסביבות שנת 1525: יורג מהלספך מת בינתיים, ומלחמת הירושה של לנדסהוט מנעה את המשך העבודה. ההפצצות של מלחמת העולם השנייה החריבו את הפנים, אך את יצירות האמנות והחלונות החשובים הספיקו להוציא מראש למקום מבטחים; שיקום מקיף נוסף נמשך בין 1989 ל-1994.The foundation stone was laid in 1468, and the man in charge was Jörg von Halspach, a mason who worked in brick — which is exactly why he was chosen, since the church was meant from the start to be a brick building and not dressed stone. It was finished in only twenty years, an unusual span for a building of that size. The onion domes went onto the towers only around 1525, after Jörg von Halspach had died and the War of the Landshut Succession had made further work impossible. The bombing of the Second World War gutted the interior, though the most important artworks and windows had been taken to safety beforehand; a further full restoration ran from 1989 to 1994.

   שני מגדלי לבנים חשופים נושאים כיפות בצל ירוקות, והן שהופכות את הכנסייה לסימן ההיכר של קו הרקיע של מינכן. הגוף עצמו פשוט עד להפתיע: לבנים, בלי קישוט חיצוני. סמוך לכניסה מסומנת ברצפה טביעת רגל שמכונה טביעת רגלו של השטן, ולפי האגדה הבנאי התערב עם השטן, בנשמתו, על כך שאי אפשר לראות בכנסייה אף חלון — ואם תעמדו בתוך אותה טביעה ותביטו אל המזבח הראשי, באמת לא תראו את חלונות הצד.Two bare brick towers carry green onion domes, and it is those that make the church Munich's skyline signature. The body itself is surprisingly plain: brick, with no ornament outside. Near the entrance a footprint is marked in the floor, called the Devil's Footstep; the legend has the master builder wagering his soul with the devil that no window could be seen in the church — and if you stand in that mark and look towards the high altar, you really do not see the side windows.

   ✨ במגדל הצפוני שמור עדיין גלגל דריכה מימי הביניים, שבאמצעותו העלו לפני חמש מאות שנה את חומרי הבנייה בכוח אדם. צריח אותו מגדל שימש בין 1801 ל-1927 כנקודת האפס של רשת המדידה הגאודטית של בוואריה.The north tower still holds a medieval treadwheel, which five hundred years ago hauled the building material up by human power. Its spire served from 1801 to 1927 as the zero point of Bavaria's survey grid.

   ⚠️ רק המגדל הדרומי פתוח למבקרים. הוא פועל בימי שני עד שבת מ-10:00 עד 17:00, ובימי ראשון ובחגים מ-11:30 עד 17:00, והעלייה האחרונה היא ב-16:30. מבוגר משלם 7.50 אירו. ילדים ובני נוער בגילים 7 עד 16 משלמים 5.50 אירו, וזה גם מחיר הכרטיס המוזל; ילדים בני שש ומטה נכנסים ללא תשלום. כרטיס משפחתי עולה 21 אירו. הכנסייה עצמה פתוחה כל יום מ-8:00 עד 20:00 והכניסה אליה חופשית, אך בשעות התפילה — 18:00 בימי חול ו-10:00 בסופי שבוע — הביקור מוגבל.Only the south tower is open to visitors. It runs Monday to Saturday 10:00 to 17:00 and on Sundays and public holidays 11:30 to 17:00, with the last ascent at 16:30. An adult pays €7.50. Children and young people aged 7 to 16 pay €5.50, which is also the reduced rate; children of six and under go free. A family ticket is €21. The church itself is open daily 08:00 to 20:00 and entry is free, but visiting is restricted during services — 18:00 on weekdays and 10:00 at the weekend.

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות וכרטיסים🌐 Official site — hours & tickets

9. 9

   הפלדהרנהאלה וכנסיית התיאטיניםThe Feldherrnhalle and the Theatine Church

   

   📷 Thomas Wolf, www.foto-tw.de · CC BY-SA 3.0 de · Wikimedia Commons

   🧭 צאו מכיכר פראואנפלאץ אל רחוב שפלר, ומשם הדרך נמשכת בתוך מעברים מקורים החוצים את בנייני המסחר ויוצאת אל רחוב תיאטינר. לכו בו צפונה עד שהוא נפתח אל כיכר אודאונספלאץ — כ-550 מטר, כ-7 דקות. האולם הפתוח סוגר את קצה הכיכר, וכנסיית התיאטינים בחזיתה הצהובה עומדת בסמוך לו. עמדו מול חזית האולם — ובזמן השיפוץ, מול גדר האתר, שבה נפתחו חורי הצצה.Leave Frauenplatz into Schäfflerstraße, and from there the way runs through covered passages cut through the shopping blocks and comes out on Theatinerstraße. Walk north along it until it opens into Odeonsplatz — about 550 metres, some 7 minutes. The open hall closes the end of the square, with the Theatine Church and its yellow front standing right beside it. Stand facing the front of the hall — and while the restoration lasts, facing the site fence, which has viewing holes cut into it.

   שמו של המבנה, פלדהרנהאלה, פירושו אולם המצביאים. המלך לודוויג הראשון הזמין את פרידריך פון גרטנר לבנות כאן אולם פתוח בין 1841 ל-1844, לפי הדגם האיטלקי של לוג'ה דיי לנצי בפירנצה, כדי לכבד את הצבא הבווארי ואת מצביאיו המנצחים. בתשעה בנובמבר 1923 צעדו לעבר המבנה משתתפי ניסיון ההפיכה, ובהם היטלר, ומשטרת המדינה הבווארית עצרה אותם בכוח; היו הרוגים בשני הצדדים. אחרי 1933 הפכו הנאצים את המקום לאנדרטה להרוגי ההפיכה שלהם, והציבו לידה משמר של האס אס כדי שכל עובר ושב יצדיע לה.The building's name, Feldherrnhalle, means the Field Marshals' Hall. King Ludwig I had Friedrich von Gärtner build this open hall between 1841 and 1844, on the Italian model of the Loggia dei Lanzi in Florence, to honour the Bavarian army and its victorious commanders. On 9 November 1923 the men attempting a coup, Hitler among them, marched towards it and the Bavarian state police stopped them by force; there were dead on both sides. After 1933 the Nazis turned the place into a memorial to their own dead putschists and posted an SS guard beside it so that every passer-by had to give the salute.

   שלוש קשתות פתוחות אל הכיכר, ולפניהן שני אריות אבן על גרם המדרגות. בתוכן עומדים אנדרטת הצבא הבווארי ופסליהם של שני המצביאים שעל שמם קרוי המבנה: הרוזן טילי, שהוביל במלחמת שלושים השנים את צבאות הליגה הקתולית ואת צבא הקיסר, והנסיך קרל פיליפ פון ורדה, הפילדמרשל הבווארי שהעביר ב-1813 את בוואריה אל צד בעלות הברית נגד נפוליאון. ממש ליד, בקצה הכיכר, נמצאת כנסיית התיאטינים בחזיתה הצהובה. מול הפלדהרנהאלה מוצבת לוחית זיכרון לשוטרים הבווארים שנהרגו ב-1923.Three arches open onto the square, with two stone lions in front of them on the steps. Inside stand the Bavarian army memorial and the statues of the two commanders the building is named for: Count Tilly, who in the Thirty Years' War led the armies of the Catholic League and of the Emperor, and Prince Carl Philipp von Wrede, the Bavarian field marshal who in 1813 brought Bavaria over to the allied side against Napoleon. Right beside it, at the end of the square, is the Theatine Church with its yellow front. Opposite the Feldherrnhalle a plaque remembers the Bavarian police officers killed in 1923.

   ✨ מאחורי הפלדהרנהאלה יוצאת סימטה צרה בשם ויסקרדיגאסה. תושבי מינכן שלא רצו להצדיע פנו לתוכה במקום לעבור ברזידנצשטראסה, ולכן מכנים אותה עד היום סימטת המשתמטים. היום מסומן בה שביל ברונזה ברוחב של כשלושים סנטימטרים, לזכר אותה עקיפה שקטה.Behind the Feldherrnhalle runs a narrow lane called the Viscardigasse. Munich people who did not want to salute turned into it instead of walking down the Residenzstraße, which is why it is still called the shirkers' alley. A bronze trail about thirty centimetres wide is set into it today, marking that quiet detour.

   ⚠️ הפלדהרנהאלה נמצאת בשיפוץ מאז אביב 2025, פרויקט בהיקף של כ-12.2 מיליון אירו שצפוי להימשך כשלוש שנים. הצדדים והגג מכוסים בפיגומים ובבד, וגדר האתר כוללת חורי הצצה שמאפשרים לראות פרטים מן המבנה. כנסיית התיאטינים שלידה פתוחה כרגיל, ללא תשלום, כל יום מ-6:30 עד 19:30.The Feldherrnhalle has been under restoration since spring 2025, a project of about €12.2 million expected to run some three years. The sides and roof are scaffolded and sheeted, and the site fence has viewing holes that let you see details of the building. The Theatine Church beside it is open as usual, free, every day from 06:30 to 19:30.

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

10. 10

    גן החצר, ההופגארטןThe Hofgarten

    

    📷 Flocci Nivis · CC BY 4.0 · Wikimedia Commons

    🧭 לכו צפונה לאורך כיכר אודאונספלאץ, כ-350 מטר, כ-4 דקות. הכניסה לגן נמצאת בפינה הדרומית-מערבית שלו, ומשם ממשיכים לאורך שוליו הדרומיים עד לביתן שבמרכז. עמדו מתחת לקשתות שלו, בנקודה שבה נפגשים שמונת השבילים — משם הגן נפרס לכל הכיוונים.Walk north along Odeonsplatz, about 350 metres, some 4 minutes. The way into the garden is at its south-west corner, and from there you keep along its southern edge to the pavilion in the middle. Stand under its arches, at the point where the eight paths meet — from there the garden opens out in every direction.

    הקמת הגן החלה ב-1613 עבור הדוכס מקסימיליאן הראשון — אותו שליט שהקים כעבור עשרים וחמש שנה את עמוד מריה במריאנפלאץ, כשכבר נשא את תואר הנסיך הבוחר — במקביל לבניית התוספות לרזידנץ. הגן המקורי היה גן רנסאנס מאובזר היטב, ובו מקדשים עגולים, שדרות עצי תות, מזרקות, סבכות טיפוס, גדרות שיח מעוצבות ועצי פרי. הביתן שבמרכזו תוכנן ב-1615 בידי היינריך שן הזקן.Work on the garden began in 1613 for Duke Maximilian I — the same ruler who twenty-five years later put up the Marian column on Marienplatz, by then carrying the title of prince-elector — alongside the new wings going up at the Residenz. The original was a richly fitted Renaissance garden with round temples, avenues of mulberry trees, fountains, trellises, clipped hedges and fruit trees. The pavilion at its centre was designed in 1615 by Heinrich Schön the Elder.

    הביתן במרכז נושא שמונה קשתות, וכל קשת פונה אל אחד משמונה השבילים שמתכנסים אליו — כך שממנו נפרס הגן לכל הכיוונים. השבילים מכוסים בחצץ, המדשאות מחולקות בסדר גיאומטרי, ובקצה המזרחי סוגר את התמונה בניין הקנצלרייה של מדינת בוואריה. משמאל נמשכות הארקדות המקורות לאורך הגן.The pavilion in the middle carries eight arches, each facing one of the eight paths that meet there, so the garden opens out from it in every direction. The walks are gravel, the lawns are laid out geometrically, and at the east end the Bavarian State Chancellery closes the view. Along one side the covered arcades run the length of the garden.

    ✨ על גג הביתן ניצבת דמות הברונזה טלוס בווריקה, שמייצגת את אוצרות בוואריה: תבואה, ציד, יין ומלח. הוברט גרהרד יצק אותה עוד לפני 1590, והיא הוצבה כאן רק ב-1616. מה שרואים היום הוא העתק — המקור נשמר בתוך הרזידנץ.On the roof of the pavilion stands the bronze Tellus Bavarica, which stands for Bavaria's riches: grain, game, wine and salt. Hubert Gerhard cast it before 1590 and it was only placed here in 1616. What you see today is a copy — the original is kept inside the Residenz.

    ⚠️ הגן פתוח כל השנה ללא תשלום, אבל המזרקות פועלות רק מאפריל עד אוקטובר ורק בין 10:00 ל-14:00.The garden is open all year and free, but the fountains only run from April to October and only between 10:00 and 14:00.

    פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

11. 11

    הרזידנץ וכיכר מקס יוזףThe Residenz and Max-Joseph-Platz

    

    📷 Guido Radig · CC BY 3.0 · Wikimedia Commons

    🧭 צאו מהגן באותה פינה שנכנסתם בה, ורדו דרומה ברחוב רזידנץ; חזית הארמון הארוכה מלווה אתכם בצד שמאל לכל אורך הרחוב. אחרי כ-500 מטר, כ-7 דקות, פונים שמאלה אל כיכר מקס יוזף. הכניסה למוזיאון נמצאת בכיכר עצמה, במספר 3, והאנדרטה למלך עומדת במרכזה.Leave the garden by the same corner you came in and walk south down Residenzstraße — the palace's long facade runs beside you on the left the whole way. After about 500 metres, some 7 minutes, turn left into Max-Joseph-Platz. The museum entrance is on the square itself, at number 3, and the king's monument stands in the middle of it.

    מ-1508 ועד 1918 שימש המקום מושב השלטון ובית המגורים של הדוכסים, הנסיכים הבוחרים והמלכים של בוואריה. הכול התחיל ממצודה משנת 1385, שהתרחבה שוב ושוב במשך מאות שנים. כיום זהו אחד ממתחמי המוזיאונים הגדולים בבוואריה, ובו מוזיאון הרזידנץ, חדר האוצר והתיאטרון על שם קובילייה.From 1508 until 1918 this was the seat of government and the residence of Bavaria's dukes, electors and kings. It all grew out of a castle of 1385, extended again and again over the centuries. Today it is one of the largest museum complexes in Bavaria, holding the Residence Museum, the Treasury and the Cuvilliés Theatre.

    במרכז הכיכר ניצבת האנדרטה למלך מקסימיליאן הראשון יוזף, שהוקדשה כאן ב-1835, ואליה מכוון מערך השבילים החדש של הכיכר. העיצוב מחדש הסתיים בדצמבר 2025: הריצוף הישן, מחצץ נהר האיזר, הוחלף באספלט מחוספס, נוספו שמונה משטחי דשא, והמדרכות הורחבו. מצד אחד עומד התיאטרון הלאומי, בית האופרה של מינכן, ולפניו אכסדרת העמודים שנוספה לו כשנבנה מחדש אחרי השרפה. מהצד השני נמתחת חזית הרזידנץ, והכניסה למוזיאון נמצאת כאן בכיכר, במספר 3.At the centre of the square stands the monument to King Maximilian I Joseph, dedicated here in 1835, and the square's new path system is laid out towards it. The redesign was finished in December 2025: the old Isar-gravel surface was replaced with a grit-textured asphalt, eight grassed areas were added, and the pavements were widened. On one side is the National Theatre, Munich's opera house, fronted by the columned portico it gained when the building was put up again after the fire. On the other the Residenz facade runs the length of the square, and the museum entrance is here on the square at number 3.

    ✨ מהתיאטרון על שם קובילייה, יצירת הרוקוקו שתכנן פרנסואה קובילייה האב ונבנתה בשנים 1751 עד 1755, לא שרד דבר מלבד מה שפורק בזמן: גילופי העץ הצבועים וריהוט היציעים הועברו למקום מבטחים ב-1943, והבניין שהכיל אותם נהרס בהפצצה ב-18 במרץ 1944. אחרי המלחמה שוקמו החלקים והורכבו מחדש בתוך מבנה אחר ברזידנץ — כך שהאולם שנכנסים אליו היום הוא המקורי, רק לא במקומו המקורי.Of the Cuvilliés Theatre — the rococo work François Cuvilliés the Elder designed, built between 1751 and 1755 — nothing survived but what was taken apart in time: the painted wood carvings and the tier fittings were moved to safety in 1943, and the building holding them was destroyed by bombing on 18 March 1944. After the war those pieces were restored and put back together inside a different building in the Residenz, so the auditorium you walk into today is the original one, just not in its original place.

    ⚠️ מ-28 במרץ עד 19 באוקטובר המתחם פתוח כל יום מ-9:00 עד 18:00, והכניסה האחרונה ב-17:00. מ-20 באוקטובר עד 27 במרץ הוא פתוח מ-10:00 עד 17:00, והכניסה האחרונה ב-16:00. הוא סגור לגמרי בראשון בינואר, ביום שלישי של הקרנבל ובעשרים וארבעה, עשרים וחמישה ושלושים ואחד בדצמבר. כרטיס למוזיאון הרזידנץ עולה 10 אירו, וכרטיס משולב לשלושת אתרי המתחם עולה 20 אירו; ילדים ובני נוער עד גיל שמונה עשרה נכנסים ללא תשלום. שימו לב שהתיאטרון על שם קובילייה נמכר בכרטיס נפרד, ושעות הפתיחה שלו שונות משל שאר המתחם — בחלק גדול מהשנה הוא פתוח בימי חול רק אחר הצהריים.From 28 March to 19 October the complex is open daily 09:00 to 18:00, last entry 17:00. From 20 October to 27 March it opens 10:00 to 17:00, last entry 16:00. It is closed completely on 1 January, on Shrove Tuesday, and on 24, 25 and 31 December. A ticket for the Residence Museum costs €10, and a combined ticket for all three sites in the complex costs €20; children and young people under eighteen enter free. Note that the Cuvilliés Theatre is sold on its own ticket and keeps different hours from the rest of the complex — for much of the year it opens on weekdays only in the afternoon.

    פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות וכרטיסים🌐 Official site — hours & tickets

12. 12

    ההופבראוהאוס שבכיכר פלאצלHofbräuhaus am Platzl

    

    📷 trolvag · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

    🧭 צאו מהכיכר אל רחוב מקסימיליאן, פנו ממנו לרחוב הופגראבן ואחר כך לרחוב פאלקנטורם. משם עוברים במעבר אורלנדו, מעבר מקורה, ויוצאים היישר אל כיכר הפלאצל — כ-500 מטר, כ-7 דקות. הבניין הלבן עם הגמלונים המדורגים סוגר את הכיכר, והכניסה אליו נמצאת מתחת לארקדת הקשתות שבגובה הרחוב. זו התחנה האחרונה, והמסלול מסתיים כאן.Leave the square onto Maximilianstraße, turn from it into Hofgraben and then into Falkenturmstraße. From there you pass through the covered Orlando-Passage and come out straight onto the Platzl — about 500 metres, some 7 minutes. The white building with the stepped gables closes the square, and its door is under the arcade of stone arches at street level. This is the last stop; the walk ends here.

    הדוכס וילהלם החמישי ייסד את המבשלה בעשרים ושבעה בספטמבר 1589, ובתחילה היא סיפקה בירה לחצר בלבד. המלך לודוויג הראשון הוא שפתח אותה לציבור ב-1828. הבישול במקום נפסק בעשרים ושניים במאי 1896, המבנה נבנה מחדש בשנים 1896 ו-1897, והפונדק המחודש נפתח בתשעה בפברואר 1897. ב-1988 עברה המבשלה לשכונת רים, אבל הפונדק נשאר כאן.Duke Wilhelm V founded the brewery on 27 September 1589, and at first it supplied beer to the court alone. It was King Ludwig I who opened it to the public in 1828. Brewing on this site stopped on 22 May 1896, the building was rebuilt over 1896 and 1897, and the new tavern opened on 9 February 1897. In 1988 the brewery moved out to the Riem district, but the tavern stayed here.

    בניין לבן עם גמלונים מדורגים סוגר את הפלאצל, ומתחתיו ארקדה של קשתות אבן בגובה הרחוב. בקומת הכניסה נמצאת השוומה, האולם הגדול שבו היושבים בוחרים לעצמם מקום פנוי בלי שיוקצה להם שולחן; בסך הכול יש כאן מקום לכשלושת אלפים וחמש מאות אורחים. תזמורת בית מנגנת באולם, ומכל צד נשמע רעש של כדים וכיסאות.A white building with stepped gables closes the Platzl, an arcade of stone arches at street level beneath it. On the entrance floor is the Schwemme, the big hall where you take whatever seat you find rather than being given a table; in all there is room here for around three and a half thousand guests. A house band plays in the hall, and the noise of tankards and chairs comes from every side.

    ✨ הבירה של ההופבראוהאוס, שסימנה הוא שתי האותיות אייץ' ובי, הצליחה עד כדי כך שמבשלות מתחרות התחילו לשים את אותן שתי אותיות על התוצרת שלהן. התשובה של ההופבראוהאוס הגיעה ב-1879, והיא הייתה משפטית: רישום הסימן הזה כסימן מסחרי.HB beer did well enough that rival breweries began putting the same two letters on their own product. The Hofbräuhaus answered in 1879, and the answer was legal: it made HB a registered trademark.

    ⚠️ פתוח כל יום מ-11:00 עד חצות, והמטבח נסגר ב-22:00. הזמנת מקום נדרשת רק לקבוצות של ארבעה אנשים ומעלה; בשוומה אין הזמנת שולחנות בכלל, ויושבים היכן שמתפנה מקום.Open every day from 11:00 to midnight, with the kitchen closing at 22:00. A reservation is only needed for groups of four or more; in the Schwemme there are no table bookings at all, and you sit wherever a place comes free.

    פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info