העיר העתיקה של אינסברוק — הגג המוזהב וחצר הקיסריםInnsbruck Old Town — the Golden Roof and the emperors' courtyard

התוואי נותב להולכי רגל בין התחנות שבמקור, לפי הסדר שלו — הוא אינו קו ישר בין סיכות. הקישו על מספר במפה כדי לקפוץ לתחנה.The trace is foot-routed between the source's stops, in its order — it is not a straight line between pins. Tap a number on the map to jump to that stop.

🗺️ פתחו את כל התחנות בגוגל מפות🗺️ Open every stop in Google Maps

1. 1

   שער הניצחון (Triumphpforte)The Triumphal Arch (Triumphpforte)

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 358 מ׳ · כ־5 דק׳ הליכה לתחנה הבאה358 m · about 5 min to the next stop

   

   📷 Snoflaxe · CC0 · Wikimedia Commons

   🧭 זו נקודת הפתיחה, ואין לפניה תחנה קודמת. מהתחנה המרכזית זו הליכה של כעשר דקות מערבה. עמדו בפינה הדרומית של הכיכר, עם הפנים אל הצד של השער שפונה דרומה — זה הצד שתסתכלו עליו ראשון, ומשם המסלול ממשיך צפונה במעלה רחוב מריה-תרזיה.This is the starting point, so there is no stop before it. From the main station it is about a ten-minute walk west. Stand at the southern corner of the junction facing the south side of the arch — that is the side you look at first, and from here the walk carries on north up Maria-Theresien-Straße.

   השער הוקם ב-1765 לכבוד חתונתו של הארכידוכס לאופולד, בנה של מריה תרזיה, עם הנסיכה הספרדית מריה לודוביקה, שנערכה בחמישה באוגוסט. שלושה עשר יום אחרי החתונה, בשמונה עשר באוגוסט, מת באינסברוק הקיסר פרנץ שטפן — והשמחה והאבל נכנסו לתוך אותו מבנה עצמו.The arch was raised in 1765 for the wedding of Archduke Leopold, Maria Theresa's son, to the Spanish princess Maria Ludovica, held on 5 August. Thirteen days later, on 18 August, Emperor Franz Stephan died in Innsbruck — and celebration and mourning ended up inside the same monument.

   הצד הפונה דרומה, זה שאתם מולו, נושא את מוטיבי החתונה: הזוג הצעיר ודימויי שמחה. הצד הצפוני, שתראו כשתעברו מתחת לקשת ותסתובבו, מוקדש כולו למותו של הקיסר. שני צידי אותו מבנה מספרים שני סיפורים הפוכים, ובאותם שבועיים בדיוק.The south face, the one in front of you, carries the wedding motifs: the young couple and images of celebration. The north face, which you see once you pass under the arch and turn round, is given over entirely to the emperor's death. Two sides of one monument telling opposite stories, a fortnight apart.

   ✨ בניגוד לשערי ניצחון אחרים של התקופה, שנבנו מעץ ופורקו אחרי החגיגה, אינסברוק בנתה את שלה מאבן — ומגושי אבן של ביצורים שפורקו. זו הסיבה שהוא עדיין עומד כאן היום. התבליטים הוחלפו ב-1774 בשיש משטרצינג.Unlike other triumphal arches of the period, which were built of wood and taken down after the celebration, Innsbruck built its own from stone — reusing ashlar blocks from demolished fortifications. That is why it is still standing. The reliefs were replaced with Sterzing marble in 1774.

2. 2

   עמוד אנה (Annasäule) ורחוב מריה-תרזיהSt Anne's Column (Annasäule) and Maria-Theresien-Straße

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 354 מ׳ · כ־5 דק׳ הליכה לתחנה הבאה354 m · about 5 min to the next stop

   

   📷 böhringer friedrich · CC BY-SA 2.5 · Wikimedia Commons

   🧭 עברו מתחת לשער והמשיכו צפונה במעלה רחוב מריה-תרזיה, כשלוש מאות וחמישים מטר, כחמש דקות הליכה. העמוד עומד באמצע הרחוב, בקטע להולכי רגל, ואי אפשר לפספס אותו. עמדו לידו עם הפנים צפונה — לכיוון ההרים.Pass under the arch and carry on north up Maria-Theresien-Straße, about 350 metres, roughly five minutes. The column stands in the middle of the street, in the pedestrian section, and is hard to miss. Stand beside it facing north — towards the mountains.

   העמוד מציין את היום שבו גורשו מטירול חיילי בוואריה האחרונים שפלשו אליה במלחמת הירושה הספרדית: העשרים ושישה ביולי 1703. הוא נחנך בדיוק שלוש שנים אחרי אותו יום, בעשרים ושישה ביולי 1706, בידי הנסיך-הבישוף של בריקסן. הפסל קריסטופורו בנדטי גילף אותו משיש אדום מקרמזך.The column marks the day the last Bavarian troops who had invaded Tyrol in the War of the Spanish Succession were driven out: 26 July 1703. It was dedicated exactly three years later, on 26 July 1706, by the Prince-Bishop of Brixen. The sculptor Cristoforo Benedetti carved it from red Kramsach marble.

   על ראש העמוד עומדת מרים על סהר. בבסיס, לארבעת כיווני השמיים, ארבעה קדושים: אנה בצפון, קסיאן במערב, ויגיליוס במזרח וגאורגיוס הנאבק בדרקון בדרום. סביבכם הרחוב הרחב ביותר בעיר, עם חזיתות צבעוניות, מזרקות מים נמוכות ובתי קפה שמוציאים כיסאות אל האבן.Mary stands on a crescent moon at the top. At the base, facing the four points of the compass, are four saints: Anne to the north, Cassian to the west, Vigilius to the east and George fighting his dragon to the south. Around you is the widest street in the city, with coloured fronts, low water jets and cafés putting chairs out onto the paving.

   ✨ הרימו את המבט מעבר לעמוד, לאורך הרחוב צפונה: הפרספקטיבה של הרחוב נופלת ישר על קיר הסלע של רכס הנורדקטה, שמתנשא כאלפיים מטר מעל העיר. זו התמונה שכל מבקר באינסברוק מצלם, וזו הסיבה שהרחוב הזה מתוכנן כפי שהוא.Look past the column, north along the street: the perspective runs straight into the rock wall of the Nordkette, which rises some two thousand metres above the city. This is the picture every visitor to Innsbruck takes, and it is why the street is laid out the way it is.

3. 3

   הגג המוזהב (Goldenes Dachl), מגדל העיר (Stadtturm) ובית הלבלינג (Helblinghaus)The Golden Roof (Goldenes Dachl), the City Tower (Stadtturm) and the Helbling House (Helblinghaus)

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 148 מ׳ · כ־2 דק׳ הליכה לתחנה הבאה148 m · about 2 min to the next stop

   

   📷 -wuppertaler · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 המשיכו צפונה עוד כשלוש מאות מטר. הרחוב מצטמצם והופך לרחוב הרצוג-פרידריך, ואתם נכנסים אל העיר העתיקה. הגג המוזהב נמצא בקצה הצפוני של הרחוב, בצד ימין כשפניכם צפונה. עמדו מולו, במרכז הרחוב: משם, בסיבוב ראש אחד, רואים גם את מגדל העיר מאחוריכם ואת בית הלבלינג ממול לו.Carry on north for about another 300 metres. The street narrows into Herzog-Friedrich-Straße and you are in the old town. The Golden Roof is at its northern end, on the right as you face north. Stand in front of it, in the middle of the street: from there one turn of the head takes in the City Tower behind you and the Helbling House opposite it.

   מקסימיליאן הראשון הזמין את המרפסת ב-1493 מהאמן ניקולאוס טורינג האב, והיא הושלמה ב-1500. הבניין שמתחתיה נבנה כבר בתחילת המאה החמש עשרה בידי הארכידוכס פרידריך הרביעי, כמעון שליטי טירול. מגדל העיר, ממש מדרום, נבנה בין 1442 ל-1450 לצד בית העירייה הישן, ובית הלבלינג ממול הוא בית אזרחים גותי מהמאה החמש עשרה.Maximilian I commissioned the balcony in 1493 from Nikolaus Turing the Elder and it was finished in 1500. The building under it went up in the early 15th century for Archduke Friedrich IV, as the residence of Tyrol's rulers. The City Tower just to the south was built between 1442 and 1450 beside the old town hall, and the Helbling House opposite it is a 15th-century Gothic burgher's house.

   על הגג 2,657 רעפי נחושת מוזהבים באש. מתחתיו, במעקה הקומה הראשונה, שמונה סמלי אצולה ופרסקאות של יורג קלדרר; בקומה שמעליה תבליטים מחיי הקיסר — ובהם מקסימיליאן עם אשתו השנייה ביאנקה מריה ספורצה ולצידה מריה מבורגונדי, אשתו הראשונה — וברצועה החיצונית רקדנים מורים באמצע תנועה. מגדל העיר מתנשא לחמישים ואחד מטר מעל הרחוב, ובית הלבלינג עמוס טיח רוקוקו לבן-ורדרד מלמעלה עד למטה.The roof carries 2,657 fire-gilded copper tiles. Below it, on the first-floor balustrade, are eight coats of arms and frescoes by Jörg Kölderer; on the floor above, reliefs from the emperor's life — among them Maximilian with his second wife, Bianca Maria Sforza, beside Mary of Burgundy, his first — and along the outer band, Moorish dancers caught mid-step. The City Tower rises 51 metres above the street, and the Helbling House is loaded with white and pink rococo stucco from top to bottom.

   ✨ הגג הזה מעולם לא היה גג של בית: זו לוגיה, תא צפייה שממנו הביט השליט בטורנירים ובחגיגות שנערכו ברחוב שאתם עומדים בו. התבליטים שאתם רואים הם עותקים — המקוריים נמצאים במוזיאון פרדיננדאום — ובתוך המבנה פועל המוזיאון מקסימיליאנום. הטיח של בית הלבלינג נוסף לבית הגותי רק בסביבות 1725, ומיוחס לאמן הטיח אנטון גיגל מוסובון: שרשראות פרחים, אשכולות פרי, צדפים וכרובים.This roof was never the roof of a house: it is a loggia, a viewing box from which the ruler watched tournaments and festivities in the street you are standing in. The reliefs you see are copies — the originals are in the Ferdinandeum museum — and the building houses the Maximilianeum museum. The Helbling House's stucco was added to the Gothic house only around 1725, and is attributed to the stuccoist Anton Gigl of Wessobrunn: flower garlands, fruit clusters, shells and putti.

   ⚠️ המרפסת עצמה נצפית מהרחוב בחינם ובכל שעה. הכניסה למוזיאון שבתוך המבנה ולעלייה למרפסת התצפית של מגדל העיר, שנמצאת בגובה שלושים ואחד מטר, היא בתשלום ובשעות פתיחה משתנות.The balcony itself can be seen from the street, free and at any hour. The museum inside the building and the climb to the City Tower's viewing gallery, 31 metres up, are both ticketed and keep changing hours.

4. 4

   הדום על שם יעקב הקדוש (Dom St. Jakob)St James's Cathedral (Dom St. Jakob)

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 83 מ׳ · כדקה הליכה לתחנה הבאה83 m · about a minute to the next stop

   

   📷 Dnalor 01 · CC BY-SA 3.0 AT · Wikimedia Commons

   🧭 מהגג המוזהב לכו צפונה־מזרחה בסמטה הצרה שמשמאל למבנה, כמאה וחמישים מטר, שתי דקות. הסמטה נפתחת אל כיכר הדום, ושני מגדלי הפעמונים יופיעו מעליכם בבת אחת. עמדו בכיכר מול החזית המערבית, זו עם שני המגדלים.From the Golden Roof take the narrow lane to its left, heading north-east, about 150 metres, two minutes. The lane opens onto Domplatz and the two bell towers appear above you all at once. Stand in the square facing the west front, the one with the two towers.

   הקתדרלה נבנתה בין 1717 ל-1724 לפי תכנון של יוהאן יאקוב הרקומר. הרקומר מת באוקטובר 1717, בתחילת העבודה, ואחיינו יוהאן גאורג פישר השלים אותה. בשישה עשר בדצמבר 1944 הפגיזו אותה מהאוויר: הקמרון קרס, והפרסקאות, הטיח, המזבחות והציורים נהרסו. השיקום נמשך מ-1946 עד 1950, ועבודות פנים נוספות נעשו בשנים 1991 עד 1993.The cathedral was built between 1717 and 1724 to designs by Johann Jakob Herkomer. Herkomer died in October 1717, early in the work, and his nephew Johann Georg Fischer finished it. On 16 December 1944 it was bombed: the vault collapsed and the frescoes, stucco, altars and paintings were destroyed. Restoration ran from 1946 to 1950, with further interior work between 1991 and 1993.

   מבחוץ שני מגדלי פעמונים וכיפה, והם שקובעים את קו הרקיע של העיר העתיקה מול רכס ההרים. בפנים שלושה קמרונות כיפה מעל האולם וכיפה עם פנס מעל המקהלה. בזרוע השמאלית עומד קבר-חופה מברונזה של הארכידוכס מקסימיליאן השלישי משנת 1618, ובו הארכידוכס כורע ברך.From outside, two bell towers and a dome, and they are what sets the old town's skyline against the mountains. Inside, three domed vaults span the nave and a dome with a lantern rises over the chancel. In the left transept stands the bronze canopied tomb of Archduke Maximilian III, from 1618, with the archduke kneeling.

   ✨ מעל המזבח הראשי תלוי ציור קטן בהרבה ממה שמצפים: 'מריה הילף' של לוקאס קראנאך האב, מסביבות 1530. הוא הגיע לאינסברוק ב-1650 מאוסף דרזדן, והפך לאחת מתמונות מריה הנערצות בעולם הנוצרי — עותקים שלו תלויים בכנסיות רבות באזור.Above the high altar hangs a painting far smaller than you expect: Lucas Cranach the Elder's Maria Hilf, from around 1530. It reached Innsbruck in 1650 from the Dresden collection and became one of the most venerated Marian images in Christendom — copies of it hang in churches all over the region.

   ⚠️ הכניסה לקתדרלה אינה כרוכה בתשלום, אבל זו כנסייה פעילה: בזמן תפילה נכנסים בשקט או ממתינים בחוץ, והצילום מוגבל.Entry is free, but this is a working church: during services go in quietly or wait outside, and photography is restricted.

5. 5

   החצר הפנימית של ההופבורג (Kaiserliche Hofburg)The inner courtyard of the Hofburg (Kaiserliche Hofburg)

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 107 מ׳ · כדקה הליכה לתחנה הבאה107 m · about a minute to the next stop

   

   📷 Leonhard Lenz · CC0 · Wikimedia Commons

   🧭 צאו מכיכר הדום דרומה־מזרחה, כשבעים מטר בלבד, ועברו דרך שער הארמון שבצד הדרומי. אין צורך בכרטיס כדי להיכנס לחצר. עמדו במרכז המרצפות ותנו לעצמכם רגע: זו הנקודה השקטה ביותר במסלול כולו.Leave Domplatz to the south-east, only about 70 metres, and go in through the palace gate on the south side. No ticket is needed to enter the courtyard. Stand in the middle of the cobbles and give yourself a moment: this is the quietest point on the whole walk.

   הארמון נוסד סביב שנת 1460 בידי הארכידוכס זיגמונד, והוא בלע לתוכו את חומת העיר המזרחית של ימי הביניים. מריה תרזיה הפכה אותו לארמון בארוק בשני שלבים: בשנים 1754 עד 1756 נבנה האגף הדרומי לאורך רחוב הופגסה, ובשנים 1766 עד 1773 נבנתה החזית הראשית על רחוב רננווג. מלחמת שבע השנים קטעה את העבודה באמצע.The palace was founded around 1460 by Archduke Sigismund, and it swallowed the medieval eastern city wall. Maria Theresa turned it into a Baroque residence in two phases: from 1754 to 1756 the south wing along Hofgasse, and from 1766 to 1773 the main façade on Rennweg. The Seven Years' War interrupted the work in between.

   אלף ושלוש מאות מטרים רבועים של מרצפות, סגורים בין ארבע כנפי הארמון, וכיפת נחושת ירוקה מציצה מעל קו הגגות. על החזיתות פילסטרים, מסגרות, כרכובים ומגיני אוסטריה מגולפים. בקיץ עומדים כאן שולחנות של בית הקפה שבארמון, ובמהלך השנה מתקיימים בחצר קונצרטים, הקרנות סרטים ואירועים תחת כיפת השמיים.Thirteen hundred square metres of cobbles enclosed by the four palace wings, with a green copper dome peering over the roofline. The façades carry pilasters, frames, cornices and carved Austrian shields. In summer the palace café's tables stand out here, and through the year the courtyard hosts concerts, film screenings and open-air events.

   ✨ רוב המבקרים חולפים על פני ההופבורג מבחוץ ולא יודעים שאפשר פשוט להיכנס. הכרטיס נדרש רק לחדרי המדינה שמעליכם — ובהם אולם הענקים, שתקרתו צוירה בידי פרנץ אנטון מאולברטש בשנים 1775 עד 1776 ועל קירותיו תלויים ילדיה ונכדיה של מריה תרזיה. החצר עצמה פתוחה, והרעש של העיר העתיקה נעצר בה כמעט לגמרי.Most visitors walk past the Hofburg on the outside and never realise you can simply step in. The ticket is for the state rooms above you — among them the Giants' Hall, its ceiling painted by Franz Anton Maulbertsch in 1775–1776 and its walls hung with Maria Theresa's children and grandchildren. The courtyard itself is open, and the noise of the old town stops almost completely inside it.

6. 6

   כנסיית החצר (הופקירכה, Hofkirche) ועשרים ושמונה האנשים השחוריםThe Court Church (Hofkirche) and the twenty-eight Black Men

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 301 מ׳ · כ־4 דק׳ הליכה לתחנה הבאה301 m · about 4 min to the next stop

   

   📷 Erich Schmid · CC BY-SA 3.0 AT · Wikimedia Commons

   🧭 צאו מהחצר, פנו דרומה לרחוב הופגסה ועברו דרך מעבר הקפוצינים — כמאה ועשרים מטר, שתי דקות. שימו לב: אל תלכו עד גוף הכנסייה. הכניסה למבקרים והקופות נמצאות כחמישים מטר לפניה, דרך מוזיאון האמנות העממית הטירולית, ולשם מכוונת התחנה הזאת.Leave the courtyard, turn south into Hofgasse and pass through the Kapuzinerbogen — about 120 metres, two minutes. Do not walk all the way to the church itself: the visitor entrance and the ticket desks are about fifty metres before it, through the Tyrolean Folk Art Museum, and that is where this stop points you.

   הקיסר פרדיננד הראשון בנה את הכנסייה ב-1553, אחרי שהעבודות נפתחו ב-1549, סביב דבר אחד: מצבת הזיכרון של סבו, הקיסר מקסימיליאן הראשון. באותו מבנה נמצאת גם הקפלה הכסופה, שנחנכה ב-1578, ובה מזבח כסף למרים שמשולבים בו שלוש שנהבי פילים ושלוש מאות קילוגרם הובנה, וקבריהם של הארכידוכס פרדיננד השני ופיליפינה ולזר.Emperor Ferdinand I built the church in 1553, after work began in 1549, around a single object: the memorial tomb of his grandfather, Emperor Maximilian I. The same building holds the Silver Chapel, consecrated in 1578, with a silver Marian altar incorporating three elephant tusks and three hundred kilograms of ebony, and the tombs of Archduke Ferdinand II and Philippine Welser.

   עשרים ושמונה פסלי ברונזה כהים, בגובה שני מטרים עד שניים וחצי, עומדים בשתי שורות לאורך האולם ומקיפים את המצבה: אבות, קרובים וגיבורים שנבחרו כדי למקם את הקיסר בתוך שושלת. תושבי אינסברוק קוראים להם 'שוורצה מנדר' — האנשים השחורים. באותה כנסייה קבור גם אנדראס הופר, גיבורה הלאומי של טירול.Twenty-eight dark bronze figures, two to two and a half metres tall, stand in two rows down the nave around the tomb: ancestors, relatives and heroes chosen to place the emperor inside a dynasty. Locals call them the Schwarze Mander, the Black Men. Andreas Hofer, Tyrol's national hero, is buried in the same church.

   ✨ הקבר ריק. מקסימיליאן ביקש להיקבר בכנסיית הטירה בווינר נוישטאדט, אבל האנדרטה שתכנן הייתה גדולה מכדי להיבנות שם — ולכן היא נבנתה כאן, והוא נשאר קבור שם. מה שאתם רואים הוא מצבת זיכרון מפוארת מעל שום קבר.The tomb is empty. Maximilian asked to be buried in the castle chapel at Wiener Neustadt, but the monument he had planned proved too large to build there — so it was built here, and he stayed buried there. What you are looking at is an elaborate memorial over no grave at all.

   ⚠️ הכניסה לכנסייה כרוכה בתשלום, והיא נסגרת למבקרים בזמן תפילות. בדקו את שעות הפתיחה באתר הרשמי לפני שאתם מגיעים, במיוחד בימי ראשון ובחגים.There is an admission charge, and the church closes to visitors during services. Check the opening hours on the official site before you arrive, especially on Sundays and holidays.

7. 7

   הגן הקיסרי (Hofgarten)The Imperial Garden (Hofgarten)

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 542 מ׳ · כ־7 דק׳ הליכה לתחנה הבאה542 m · about 7 min to the next stop

   

   📷 Luftschiffhafen · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 צאו מכיכר הפרנציסקנים צפונה־מזרחה אל רחוב רננווג, ולכו לאורכו כשלוש מאות וחמישים מטר, כחמש דקות. שערי הגן נמצאים בצד שמאל של הרחוב. הכניסה חופשית; היכנסו, ולכו כמה עשרות מטרים פנימה עד שהמדשאה נפתחת.Leave Franziskanerplatz to the north-east onto Rennweg and follow it for about 350 metres, roughly five minutes. The garden gates are on the left of the street. Entry is free; go in and walk a few dozen metres until the lawn opens up.

   השטח היה במקורו אחו של הנהר. הארכידוכס פרדיננד השני הפך אותו לגן במאה השש עשרה, ומאז הוא עוצב מחדש כמה פעמים — רנסאנס, ואז גן צרפתי גיאומטרי — ומאז 1858 הוא גן נופי אנגלי, לפי תפיסתו של פרידריך לודוויג פון סקל.The ground was originally a river meadow. Archduke Ferdinand II made it a garden in the 16th century, and it has been redesigned several times since — Renaissance, then a formal French garden — and since 1858 it has been an English landscape park, following Friedrich Ludwig von Sckell's concept.

   עשרה הקטארים של שבילים מתפתלים, מדשאות פתוחות וקבוצות עצים, במקום שדרות ישרות. בין העצים הוותיקים יש כאלה שנטעה הקיסרית מריה תרזיה. ביתן האמנות הטירולי, שנבנה ב-1733, עומד בתוך הגן ומארח קונצרטים ואירועי תרבות, ולידו לוחות שחמט בגודל אדם. יש כאן גם בית דקלים ובו כאלף ושבע מאות מיני צמחים.Ten hectares of winding paths, open lawns and clumps of trees instead of straight avenues. Some of the older trees were planted by Empress Maria Theresa. The Tyrolean Art Pavilion, built in 1733, stands inside the garden and hosts concerts and cultural events, with life-size chess boards beside it. There is also a palm house holding about seventeen hundred plant species.

   ✨ זו תחנת המנוחה של המסלול, והיא היחידה בו שהיא ירוקה. אחרי חמש תחנות של אבן, כדאי לשבת כאן רבע שעה לפני שחוזרים אל הסמטאות — הגן חינם, פתוח, ומרבית המבקרים בעיר העתיקה בכלל לא מגיעים אליו.This is the walk's rest stop, and the only green one on it. After five stops of stone it is worth sitting here for a quarter of an hour before heading back into the lanes — the garden is free, open, and most old-town visitors never reach it.

8. 8

   האוטובורג (Ottoburg) בקצה העיר העתיקהThe Ottoburg at the edge of the old town

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   ↓ 109 מ׳ · כדקה הליכה לתחנה הבאה109 m · about a minute to the next stop

   

   📷 -wuppertaler · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

   🧭 זו הרגל הארוכה של המסלול: חוזרים דרומה ברחוב רננווג, נכנסים שוב אל סמטאות העיר העתיקה וממשיכים מערבה עד הקצה שלהן — כחמש מאות וארבעים מטר, כשמונה דקות. המבנה עומד בקצה המערבי של רחוב הרצוג-פרידריך, שם הרחוב נפגש עם הנהר. עמדו מולו, ואז פנו כמה צעדים אל המעקה שמעל המים.This is the long leg of the walk: back south along Rennweg, into the old-town lanes again and west to their far end — about 540 metres, roughly eight minutes. The building stands at the western end of Herzog-Friedrich-Straße, where the street meets the river. Stand in front of it, then take a few steps to the railing above the water.

   בניין במקום הזה מתועד כבר ב-1476; מגדל המגורים שאתם רואים נבנה מחדש בשנים 1494 ו-1495, והורחב ב-1542. מקסימיליאן הראשון העניק אותו ב-1497 לנסיך רודולף מאנהלט-ברנבורג. ב-1913 הוא הוסב למסעדה, וכך הוא משמש עד היום. הוא מוגן כאתר מורשת.A building on this spot is documented as early as 1476; the residential tower you see was rebuilt in 1494 and 1495 and extended in 1542. Maximilian I granted it in 1497 to Prince Rudolf of Anhalt-Bernburg. In 1913 it was converted into a restaurant, which it still is. It is protected as a cultural monument.

   מגדל מצולע בן ארבע עד חמש קומות, עם גזוזטרה בולטת הנשענת על תמוכות אבן כבדות, ותשעים תריסי עץ צבועים בפסים אדום-לבן-אדום. בפנים שרדו קמרונות גותיים. משמאלכם, מעבר לכביש, מתחיל המעקה שמעל נהר האין.A four-to-five-storey polygonal tower with a jutting oriel resting on heavy stone corbels, and ninety wooden shutters painted in red-white-red stripes. Gothic vaulting survives inside. To your left, across the road, the railing above the River Inn begins.

   ✨ המבנה הזה עמד בפינת חומת העיר של ימי הביניים, ממש ליד שער האין שנהרס ב-1790 — כלומר כאן, בדיוק בנקודה שאתם עומדים בה, נגמרה העיר המוקפת חומה. משם והלאה היו כבר הנהר והדרך צפונה.This building sat on the corner of the medieval city wall, right beside the Inn Gate, which was demolished in 1790 — which means that here, exactly where you are standing, the walled town ended. Beyond it were the river and the road north.

9. 9

   גשר האין (Innbrücke) והבתים הצבעונייםThe Inn bridge (Innbrücke) and the coloured houses

   פתחו את התחנה במפהOpen this stop in Maps🌐 האתר הרשמי — שעות ומידע🌐 Official site — hours & info

   

   📷 Catha_Rina · CC0 · Wikimedia Commons

   🧭 עוד כמאה מטר מערבה, ואתם על הגשר. עצרו באמצעו ופנו במעלה הזרם, כלומר ימינה כשפניכם מערבה — שורת הבתים הצבעוניים תהיה מולכם על הגדה הנגדית. זו התחנה האחרונה של המסלול.Another hundred metres west and you are on the bridge. Stop in the middle and face upstream — that is to your right as you walk west — and the row of coloured houses is in front of you on the far bank. This is the last stop on the walk.

   הגשר הזה הוא שמה של העיר: אינס-ברוק, הגשר על נהר האין. המעבר במקום הזה הוא הסיבה שהעיר קמה כאן מלכתחילה, בין עמק הנהר לבין הדרך שעולה צפונה אל המעברים.This bridge is the city's name: Inns-bruck, the bridge over the Inn. The crossing here is why the town grew on this spot at all, between the river valley and the road climbing north to the passes.

   על הגדה הצפונית, בשכונות מריהילף וסנט ניקולאוס, נמצאת שורת החזיתות הצבעוניות — ורוד, תכלת, חרדל וירוק — ומעליהן, ישר מאחור, מתרומם קיר הסלע של הנורדקטה. המים שמתחתיכם אפורים-ירקרקים ולא צלולים, כי הנהר ניזון מקרחונים.On the north bank, in the Mariahilf and St Nikolaus neighbourhoods, stands the row of coloured fronts — pink, pale blue, mustard and green — and directly behind them the rock wall of the Nordkette rises. The water below you is grey-green rather than clear, because the river is glacier-fed.

   ✨ זו הזווית שממנה מצולמת אינסברוק כמעט בכל גלויה, ובשעה האחרונה לפני השקיעה האור נופל ישר על החזיתות ועל ההר שמאחוריהן. אם תכננתם את הסיור כך שתגיעו לכאן בסוף היום, זה הרגע.This is the angle Innsbruck is photographed from on almost every postcard, and in the last hour before sunset the light falls straight onto the fronts and the mountain behind them. If you timed the walk to arrive here at the end of the day, this is the moment.